--- סוף עמוד 28 ---
לקח גם אמר בעדותו: "אני לא הסתכלתי על דברים כאלה, אלו היו דברים קטנים, אני הסתכלתי על כמות המניות וגם כן לא תמיד. ברביעי אני הסתכלתי, ראיתי שאין מניות, אז אמרתי: אדוני, מה קורה פה? איפה המניות? אבל בהסברים הוא מצויין, סך הכל הוא רמאי והוא לא היחידי..." (עמ' 117, שו' 4-1). ד"ר לקח גם אמר שהוא לא ייחס משמעות רבה לסכומים שונים שהיו במינוס, נוכח ההיקף הגדול של הפעולות שביצע בחשבונות: "היו שם מיליונים אני אלך על סכום כזה להסתכל, זה סתם הרבה כסף" (עמ' 111, שו' 10). וכן: "ש. לא שאלת את עצמך איך יכול להיות שאני ביתרת חובה כזו [109,000 ₪ - א.מ.] ת.: אני שאלתי את עצמי. ש. כן, ומה התשובה שנתת לעצמך? ת. שזה זמני, זה משהו, המניות יורדות או משהו, קורה, לא יודע." (עמ' 108, שו' 21-14). בהיקפים הגדולים של אלפי פעולות שביצע ד"ר לקח במשך השנים בחשבונות, ובסכומים גבוהים מאוד, ניתן לקבל טענתו שלא בדק כל פעולה ולא יכול היה לדעת שגונבים ממנו כספים בסניף. כשמדובר בגניבה רבתי כזו, ומצד שני בחשבונות בהם מתגלגלים סכומי עתק ומבוצעות אלפי פעולות מעשה שגרה, ניתן לקבל את טענת לקח שגם אם חש שחסר כסף בחשבונות, הוא לא תפס כלל ולא הבין שהדברים נובעים ממעילה רבתי בבנק וכי פקיד כלשהו בבנק גונב ממנו כספים ועושה בחשבונותיו כבתוך שלו.
35. בהקשר זה יודגש כי בפס"ד מידל איסט אינווסטורס נקבע כי באמירה "נודע לתובע" בהקשרו של סעיף 7 בחוק ההתיישנות "לא יכול היה המחוקק להתכוון אלא לידיעה שהיווצרותה בפועל מהווה עובדה ממשית; משמע, שבעצם זמינותה של הידיעה על התרמית, ידיעה שהתובע התרשל בהשגתה, לא סגי" (שם, בעמ' 870).
כן צוטט בפסה"ד מידל איסט אינווסטורס, דברים שנאמרו בע"א 590/84:
"אשר להתיישנות של העילה, אם מדובר בתרמית או באונאה - וכזאת היא העילה במקרה שלפנינו - אכן מתחיל מרוץ ההתיישנות למן המועד בו נודעו לתובע העובדות המהוות את התרמית, וזאת גם אם יכול היה לדעתן מוקדם יותר אילו נקט בזהירות סבירה או שהוא אדם בלתי סביר. בכך נעוץ ההבדל בין סעיף 7 הנוגע לענייננו לבין סעיף 8 לחוק ההתיישנות תשי"ח-...1958". (עמ' 871).
בעניין עצימת עיניים נקבע, כי יש לזכור שעצימת עיניים איננה מוסקת ממחדל רשלני להבחין במצב עובדתי, לא כל שכן שאיננה מוסקת ממחדל לנקוט אמצעים שמטרתם לברר מהו המצב העובדתי (בעמ' 871).
--- סוף עמוד 29 ---