ככל שטענתו של לקח שהמכירות של מניות ניסקו בתקופה הנדונה לא נעשו על ידו נסמכת על כך שהוא לא היה מוכר מניות בשער נמוך מ- 20 ₪ למניה, הרי שהבסיס לטענתו זו נשמט כאשר רואים שבוצעו מכירות כאלה על ידו, הן באותה תקופה, הן לאחר מכן.
187. הבנק טען כי בתקופה שבה בוצעו המכירות של מניות ניסקו, היינו 29.11.95 – 25.8.96, בוצעו מכירות של 125,884 מניות ניסקו במחיר של 1,636,492 ₪ (קרן) (סעיף 9.9 בתצהיר לקח). לעומת זאת, באותה תקופה נעשו משיכות לא תקינות על ידי רוט מחשבונות לקח בסכומים נמוכים ביותר. שפרבר פירט בתצהירו את סכומי המשיכות הנטענות כלא תקינות לעומת סכומי מכירות מניות ניסקו בחשבונות השונים כדי להראות שכמעט ולא בוצעו משיכות כספיות לא תקינות בסמוך לביצוע המכירות, שהיו יכולות להביא למצוקה הכספית שלקח טען שבגינה הוא מכר מניות ניסקו (סעיף 447 – 449 בתצהיר שפרבר, טבלאות נספח 121 לתצהיר). מתוך עיון בטבלאות עולה אכן פער ניכר בין הסכומים ומיעוט משיכות. עם זאת, קשה לדעת האם מדובר בכלל המשיכות שנעשו באותה תקופה או שמא רק במשיכות שנעשו בסמוך למועדי המכירות.
188. הבנק הראה כי לקח רכש מניות ניסקו ומניות אחרות כמו פרפומניה בתקופת המכירות הלא תקינות לטענתו, וכן רכש לקח מניות ניסקו בסמוך לאחר תקופת המכירות הנ"ל (סעיפים 450 – 452 בתצהיר שפרבר, נספחים 35, 36, 37 לתצהיר שפרבר). רכישות אלו סותרות את טענת לקח שמכירות מניות ניסקו שבוצעו על ידו בתקופה הנ"ל היו בשל מצוקה כספית.
189. הבנק עמד, אפוא, בנטל שעבר עליו, ולו על מנת להעביר את נטל הראיה ללקח, התובע. לקח הודה, כאמור, שהוא אינו יכול לדעת אילו פעולות נעשו על ידו ואלו על ידי הבנק. הוכחה במשפט אזרחי צריכה להיות לפחות 51%, אולם כשהתובע אומר שהוא אינו יכול לדעת אלו פעולות בוצעו לטענתו על ידי הבנק, ולמרות זאת טענתו היא גורפת לגבי כל הפעולות בלי יוצא מן הכלל, לא ניתן לקבל את תביעתו כאילו
--- סוף עמוד 241 ---
הוכחה על ידו. גם העברת נטל השכנוע על הבנק אינה מועילה ללקח, כיוון שהבנק עמד, ככל שהיה צריך, בנטל זה. בהערת אגב יוער כי גם לגבי הנזק לא הוכיח טענתו, שכן לקח גזר את הנזק שהוא טען לו ממחיר השיא שבו עמדה המניה, כשטענתו שהוא היה מחזיק את המניות עד מועד זה ומוכר אותן בו, הינה טענה ערטילאית, בלתי מוכחת, כשהוכח שהוא מכר מניות גם במועדים אחרים ובמחירים נמוכים הרבה יותר.