40. לאור מסקנתנו כי אין התיישנות על הפעולות שפורטו בכתב התביעה המקורי, ולא על הפעולות שנוספו בכתב התביעה המתוקן הראשון, וכן לא על כתב התביעה המתוקן השני, אין לנו צורך להרחיב בשאלה האם מדובר בתיקון הראשון של כתב התביעה בעילה זהה או שונה, ואם יש לפרש את המונח "עילת תביעה", בהקשר שלפנינו, בהגדרה רחבה בתור "העסקה או המעשה המובאים לדיון" או "זכות שנתבעה" (פס"ד אליהו).
41. באשר לטענת הבנק כי לגבי ההלוואות שלטענת לקח נלקחו ממצוקה כספית לא מדובר בתרמית, ולכן לא חל לגביהן סעיף 7 בחוק ההתיישנות; לטענת לקח, מדובר בהלוואות שנלקחו על ידי התובעים כתוצאה ממצוקה אותה חשו בעקבות גניבת הכספים מחשבונותיהם על ידי רוט ואלמלא הגניבות לא היו נלקחות אותן הלוואות על ידם. טענת לקיחת הכספים בשל מצוקה כספית יסודה, אפוא, בעילת התרמית והאונאה בחשבונות, ועל כן היא נכנסת בגדר סעיף 7 בחוק ההתיישנות.
ידיעת התובעים, מניעות ואשם תורם
--- סוף עמוד 32 ---
42. לטענת הבנק, מעדות לקח עלה בצורה חד משמעית כי הוא ידע כל השנים שמהחשבונות נמשכים ומועברים כספים, אולם הוא שתק, ובשתיקתו איפשר את המשך המעשים. לקח יכול היה למנוע במידה ניכרת את נזקו, אך הוא העדיף לשתוק וסיבותיו עימו. על פי עדותו של לקח, במהלך השנים 1988 – 1997 הוא נטל הלוואות במיליוני ש"ח בחשבונות על מנת לכסות את החובות שנוצרו בחשבונות. לקח הרגיש עוד בשנים 1991 ו- 1992 כי חסרים כספים בחשבונותיו, והעיד שידע שקיימת בעיה הנוגעת למניות פרפומניה עוד בשנת 1997. הטענה שלקח נאלץ לקחת הלוואות ולנקוט בפעולות שונות כי היו חסרים כספים בחשבונות אינה מתקבלת על הדעת ולוקה בסתירה פנימית, שכן אם אמנם פעל לקח ממצוקה, הוא ידע על פעולות רוט. לכל הפחות מדובר בהתנהגות בלתי סבירה באופן קיצוני, שכן אין זה מתקבל על הדעת שאדם שנקלע למצוקה שאינה אמורה להיות, לשיטתו, אינו בודק את פשרה.
43. הבנק טוען כי הוכח שלקח עקב אחר הנעשה בחשבונות. הבנק מסר ללקח בזמן אמת פירוט על הפעולות הנעשות בחשבונות, לרבות דפי חשבון, הודעות על פעולות ואישורי יתרות שנתיים, בהם נכללו כל סוגי הפעולות הנטענות בכתב התביעה [מכאן ואילך, כל מקום שיהיה כתוב באופן כללי "כתב התביעה", הכוונה היא לכתב התביעה המתוקן השני]. חובתו של הלקוח היא לעיין בדיווחים המועברים אליו על ידי הבנק. בכל מקרה, לקח אינו יכול לפטור עצמו מחובתו כלקוח לבדוק את הנעשה בחשבונות ולאחר מכן להשתמש בכך כדי להדוף טענות של התיישנות, מניעות ורשלנות.