לקח טען בתצהירו (בסעיף 1.15) כי עד לשנת 1992 נהג לאסוף מהסניף את דברי הדואר שהונפקו עבורו על ידי הבנק, ולכן לא יכולה להיות מחלוקת שעד שנה זו לקח קיבל את מלוא המידע על הנעשה בחשבונות ובחן אותו. מעדותו של לקח עולה שגם משנת 1992 ואילך הוא עקב ובדק אחר הנעשה בחשבונות, והיה פוקד את הסניף בתדירות גבוהה מאוד. לקח בא במגע לא רק עם רוט אלא גם עם פקידים אחרים, שהיו מוסרים לו מידע על החשבונות. גם התובעים 2 ו-3 ידעו על הנעשה בחשבונותיהם.
44. הבנק טוען עוד כי על פי האמור בהסכם ותנאי עסק כלליים עליו חתמו התובעים, הרישומים בספרי הבנק ייחשבו כנכונים והתובעים התחייבו להודיע לבנק על כל השגה או התנגדות לאמור בכל תמצית חשבון, הודעה וכו' שיישלחו להם בתוך 15 יום מקבלתם, אחרת ייחשב הדבר כהסכמתם לאמור בו. כיוון שהתובעים לא השיגו במועד על האמור בספרי הבנק הם מנועים ומושתקים מלטעון כיום נגד נכונות הפרטים הנקובים בדפי הבנק ולטעון כי הדבר לא בוצע על ידם.
--- סוף עמוד 33 ---
45. הבנק טוען עוד כי התובעים מנועים מלטעון כי הפעולות בוצעו שלא בידיעתם וללא הרשאתם מכח ההלכה שהלקוח חב חובת זהירות כלפי הבנק ועליו לבדוק את דפי חשבונותיו, הן מכח חובתו החוזית לבנק והן מכח חובתו הנזיקית. לקוח המפר את חובת הזהירות לבנק ומתרשל בבדיקת חשבונותיו במידה המהווה אשם מכריע לגרימת הנזק, מנוע ומושתק מלטעון נגד הפעולות שבוצעו בחשבונותיו. ההלכה קבעה עוד, כי המניעות האמורה חלה לא רק מקום בו הייתה ללקוח ידיעה ממשית על פעולות לא תקינות (כמו זיוף חתימתו על שיק) אלא גם במקרים בהם הייתה התעלמות באופן שניתן היה לגלות את המעשים באמצעות נקיטת רמת זהירות סבירה על ידי הלקוח.
46. הבנק טוען כי לכל הפחות היה על לקח לדעת על הנעשה בחשבונות והוא עצם את עיניו, ולמצער התרשל בצורה קיצונית. מעקב פשוט היה מאפשר ללקח לגלות את הפעולות הנטענות. מדובר באלפי פעולות מסוגים שונים, חלקן בסכומים גבוהים מאוד, במשך שנים, ותשובת לקח, "לא שמתי לב" מעידה לכל הפחות על רשלנות קיצונית. לקח לא פעל כלקוח סביר, ושתיקתו, גם לאחר שידע, לשיטתו, בוודאות על מעשים לא תקינים לכאורה בחשבונות, הינה בלתי סבירה בצורה קיצונית.
47. הבנק טוען כי חל אשם תורם של התובעים לנזקם בשיעור של 100% ולמצער בשיעור מהותי. דוקטרינת האשם התורם הוכרה ביחסי בנק-לקוח, מכח דיני הנזיקין ומכח דיני החוזים. על פי הפסיקה, במקרים בהם הפר הלקוח את חובת הזהירות כלפי הבנק תיבדק מידת אשמתו של הלקוח לנזק שנגרם. בענייננו, אשמם התורם של התובעים הוא בשיעור 100% שכן אי ידיעתם הנטענת על הפעולות נגרמה בשל רשלנותם. לא יכול להיות חולק כי אדישות התובעים לנעשה בחשבונותיהם משך תקופה כה ארוכה אינה תואמת את סטנדרט התנהגות של בעל חשבון בנק סביר. רשלנותם המכרעת של התובעים באה לידי ביטוי גם בכך שכאשר הם ידעו, או לכל הפחות חשדו ברוט, הם בחרו לשתוק ובכך אפשרו לו להמשיך בפעילותו הנטענת בחשבונותיהם.