ו. מניות חברת ליפשיר – מקובלת עליי טענת הבנק שמכירת מניות ביום 28.3.99 נעשתה לאחר שרוט עזב כבר את הסניף בעקבות גילוי המעילה שנעשתה על ידו (פברואר 99), ועל כן מי שביצע את המכירה במועד שלאחר מכן היה לקח עצמו. איננו יודעים את מניעי לקח במכירה זו ואנו מקבלים אותה כנתון. בהזדמנות זו ייאמר, כי טענתו של לקח לפיה לרוט היו שותפים בבנק וכי היו פקידים נוספים שמעלו בחשבונות, לא הוכחה כלל ונטענה בעלמא וללא כל בסיס. אני דוחה טענה זו, הן בעניין סעיף זה, הן באופן כללי בכל מקום שנטענה על ידי לקח. רוט הודה בביצוע מעילות וגניבות מחשבונות לקוחות הבנק, ובעיקר מחשבונות לקח, ועל כן כל פעולה שנעשתה אחרי שרוט עזב את הסניף נעשתה על ידי לקח עצמו ולא על ידי מי מפקידי הסניף.
בנוגע לרכישת המניות בתאריך 24.1.99, הבנק לא עמד בנטל השכנוע להראות שלקח הוא זה שרכש את המניות, ויש לקבל, על כן, את טענת לקח שלא הוא רכש אותן אלא רוט. עם זאת, אני מסכים עם טענת הבנק שלקח יכול היה להקטין את הנזק ולמכור את המניות שנרכשו אחרי שנתגלתה המעילה. אינני מקבל את דרך חישובו של בהיר שחישב את המחיר הממוצע המשוקלל של המניות מתחילת פברואר 99 ועד סוף אפריל 99. לקח מכר 31 מניות בתאריך 28.3.99. במועד זה היה יכול להקטין את נזקו ולמכור את כל מניות ליפשיר שבחשבונו, שכן היה כבר אמור לדעת בעת שמכר את 31 המניות, ששאר המניות לא נרכשו על ידו, כטענתו, ומאחר ומחירן ירד יכול היה למכור את כולן במועד זה. שער המניה עמד ביום 28.3.99 על 1.58 ₪ (סע' 31.6 בחו"ד בהיר). לקח זכאי להפרש שבין מחיר רכישת מניות ב- 24.1.99 למחיר שניתן היה לקבל ממכירתן ביום 28.3.99.
על הבנק לשלם ללקח סכום זה.
ז. מניות חברת פרלוקס – טענת הבנק שלא ברור כיצד לקח היה יכול לבודד ולזכור פעולה זו מכלל הפעולות במניה, הינה בגדר תמיהה בלבד. גם טענת הבנק שלקח "הצמיד" פעולת רכישה לפעולת מכירה שנעשו באותו יום, למרות שהיו באותו יום מספר נוסף של פעולות רכישה ופעולות מכירה, אין בה ראיה לכך שאין מדובר ברכישה ומכירה של אותן מניות שעה שכמות
--- סוף עמוד 264 ---
המניות זהה בשתי הפעולות. הטענות שבמועדים סמוכים בוצעו פעולות בנייר ערך זה שללקח אין טענה לגביהן, וכי אין מדובר בפעולה חריגה ביחס לכלל פעילות לקח, אין בהן משום ראיה אלא היקש וסברה בלבד. הבנק לא הרים את נטל השכנוע.
תביעת לקח בסעיף זה מתקבלת.