ח. ש.ל.ג. אופ' 1 – טענת הבנק שמדובר באופציות ומניות שהתקבלו במסגרת הנפקה, וכי לקח לא מעלה טענות נגד הבנק כשמדובר בעסקה שנעשתה באותה מניה או אופציה שהביאה לו רווח, אך מנגד הוא מעלה טענה נגד עסקה באותה מניה או אופציה שגרמה לו להפסד, ולכן אין לקבל טענתו של לקח אשר מחלק בין הרווח לבין ההפסד שהיו לו, יש בה סבירות גבוהה והיגיון רב והיא מקובלת עליי. יש לראות בכל הפעולות שבוצעו כפעולות שבוצעו על ידי אותו אדם, מאחר וחלוקת לקח בעניין זה נראית בעלת אינטרס אישי. לקח עצמו אמר בעדותו, כשנשאל בעניין זה, "אני רק מסתכל על הפסדים". הסתכלות כזו הינה מגמתית ומכוונת ואין לקבלה.
לאור האמור, תביעת לקח בסעיף זה נדחית.
ט. אופציות אלקו אופ' 2 ומניות אלקו תעשיות 1 - טענת הבנק שהפעולות אינן חריגות ביחס לכלל פעילות לקח, נדחתה. טענת הבנק שהדבר לא הופיע בכתב התביעה המקורי, נדחתה. טענת הבנק שהמרת האופציות הכניסה את החשבון ליתרת חובה של כ- 2.7 מליון ₪ שלקח היה צריך להבחין בה, ושכוסתה על ידי מכירות ניירות ערך שלקח אינו טוען בעניינן והפקדת שיק ע"ס מליון ₪, אף היא אינה יכולה להתקבל לצורך עמידה בנטל השכנוע. יתרות חובה גבוהות לא היו עניין נדיר בחשבונות. הפקדת שיק לכיסוי יתרת חובה אינה מלמדת על כך שלקח הוא זה שיצר את אותה יתרת חובה.
בהעדר מסמכים בכתב, הבנק לא עמד בנטל השכנוע שעבר עליו ועל כן תביעת לקח בסעיף זה מתקבלת.
י. קרן עמדה יצוא – מקובלת עליי טענת הבנק לפיה לקח רכש באותו יום - 17.11.93 - יחידות השתתפות בקרן הנאמנות עמדה יצוא בשני חשבונות של התובעים. 1,500,000 יחידות בחשבון 326977 ו- 250,000 יחידות בחשבון 410110. לקח תבע רק בגין הרכישה בחשבון הראשון שבה הסתיימה הפעילות בהפסד, ולא בגין הרכישה בחשבון השני שבה הסתיימה הפעילות ברווח. כבר אמרנו, כי כאשר הבנק מראה שלקח הפריד וחילק בתביעתו בין מניות מאותו סוג שנרכשו באותו מועד, והוא תובע רק את אלו שמכירתן
--- סוף עמוד 265 ---
הביאה לו הפסד בעוד איננו תובע בגין אלו שמכירתן הביאה לו רווח, עומד הבנק בנטל השכנוע להראות, בסבירות גבוהה ובהגיון רב, שלקח הוא זה שביצע את הפעולות בשני החשבונות. טענת הבנק שלקח לא חוייב בריבית שתבע, לא נסתרה על ידי לקח.
לאור האמור, תביעת לקח בסעיף זה נדחית.
יא. קרן עמדה אמריקאית – טענת הבנק שלקח פעל בצורה דומה בקרנות נאמנות שבהן הרוויח ולא טען בעניינן, אינה טענה שבכוחה לסתור את טענות לקח בעניין זה. הטענה שלקח היה צריך להבחין ולדעת על הרכישה בשל סכומה, כבר נדונה. לבנק אין טענה שבכוחה יכול להרים את נטל השכנוע בסעיף זה והוא לא עמד בו. עם זאת, טענת הבנק שלקח לא חוייב בריבית בסכום שתבע לא נסתרה. הבנק אף טוען שלקח חוייב בריבית חובה של מעל 15,000 ₪, סכום שלא נתבע על ידי לקח, ואין חיוב בסכום של 3,068 ₪ כפי שטוען לקח.