219. הבנק: הוראות הקבע היו לרכישת ני"ע בקרן נאמנות הדס, כאשר בחשבונות לקח קיימות הוראות קבע דומות בגינן הרוויח ולגביהן אין לו כל טענה. לכן יש לקבוע כי מדובר בפעולות של לקח. חו"ד חגג עליה נסמך לקח אינה מסייעת לו, שכן היא לא התייחסה למסמכים הנוגעים לני"ע הדס. אדרבא, אם מסמכי הוראות קבע שללקח אין טענה לגביהם אינם נושאים את חתימתו של לקח, הדבר רק מוכיח שחתימתו או העדרה אינם הוכחה לדבר.
הבנק טוען עוד שחלה התיישנות על פעולות שבוצעו לפני דצמבר 1994 וכן חלים מניעות ואשם תורם. לקח גם העיד שידע על כך שרוט קונה לו קרנות.
לגבי הוראות קבע בין השנים 1999-1997 הוכח כי מדובר בהעברות בין חשבון לקח 440354 לחשבונות התובעים 2 ו- 3 ולכן גם לא נגרם לתובעים כל נזק. כמו כן סכום הנזק לא פורט ולא הוכח. התובעים התעלמו מטענה זו לחלוטין בסיכומיהם.
220. הכרעה: לגבי הוראות קבע שבגינן חוייב חשבון 440354 בתשלומים שונים - הבנק הפנה לדפי החשבון של חשבונות לקח ולדוח תנועה חודשי בחשבון 440354 לחודש מאי 97 בו נפתחו הוראות הקבע (נספחים 12, 13, 14, 128 בתצהיר שפרבר), שבהם ניתן לראות חיובים בחשבון 440354 והעברת סכומי החיוב לחשבון 410110 ולחשבון 405001. גם בחוות דעת חגג, אשר בדק 9 הוראות קבע (סומנו א-6 בחו"ד חגג ת/5), שתי הוראות קבע היו לחיוב חשבון 440354 ולזיכוי חשבון 410110 וחשבון 405001. מדובר, אפוא, בחיוב והעברת כספים שנעשתה בתוך קבוצת חשבונות לקח. גם אם החתימה על הוראות הקבע לא הייתה של לקח, לקח לא הוכיח שנגרם לו נזק בעקבות העברת הכספים על פיהן, כאשר הכספים הופקדו בחשבונות האחרים של לקח. אפשר שרוט חתם על הוראות הקבע לבקשתו של לקח, או שעשה זאת כחלק
--- סוף עמוד 277 ---
מכלל פעולותיו בחשבונות לקח. לא ניתן לקבוע בעניין זה. כך או אך, לקח לא הוכיח שנגרם לו נזק, כאמור.
יצויין כי בין הוראות הקבע שבדק חגג וקבע לגביהן כי חתימת לקח עליהן מזויפת בסבירות גבוהה ביותר (עמ' 4 בחוות הדעת) ישנן שתי הוראות קבע לחיוב חשבון 410110 וזיכוי חשבון 326977. לקח לא תובע בגין הוראות קבע אלה, על אף קביעתו של חגג לגביהן.
בהתאם לקביעות קודמות, נטל השכנוע הינו על הבנק בעניין הוראות הקבע, בהיעדר כלל מסמכי הוראות הקבע שביניהם צריכים להיות גם הוראות הקבע הנטענות שהבנק היה חייב בשמירתם. ואולם, משהראה הבנק לגבי הוראות קבע מחשבון 443054 כי החיובים שנעשו בו על פיהן הועברו לחשבונות התובעים 2 ו- 3, שבהם זוכו הסכומים שהועברו, וכי ההעברות נעשו באותה קבוצת חשבונות, עמד הבנק בנטל השכנוע שחל עליו.