באשר להוראות הקבע לרכישת ני"ע הדס, מאחר ואין בידי הבנק את מסמכי הוראות הקבע על פיהן נרכשו ני"ע הדס, לא עמד הבנק בנטל השכנוע החל עליו להראות שהוראות הקבע נעשו על ידי לקח ולבקשתו. אמנם הבנק הצביע על כך שישנן הוראות קבע לרכישת ני"ע אחרים, כמו "מעוף" ועוד, שחגג קבע גם לגביהן שחתימתו של לקח מזוייפת ברמת סבירות גבוהה ביותר, ובכל זאת לקח לא תובע בגינן. עם זאת, אין בכך ראיה לגבי ני"ע הדס שלקח טוען שהוא לא נתן את ההוראה לגביהם. משכך, על הבנק להחזיר ללקח את הסכום הנתבע, 1,549.95 ₪ (קרן).
תשלומי ריביות, עמלות ביצוע וסילוקין, עמלות בגין פעולות בני"ע ובגין העברות כספים מחשבונות התובעים
221. לקח: הבנק התעשר מאלפי הפעולות הבלתי חוקיות שבוצעו בחשבונות לקח, שנקלעו ליתרות חובה גבוהות וחוייבו בשל כך בתשלומי ריביות לבנק, וכן בעמלות ביצוע וסילוקין. הן בתביעה (בסעיף 37.2), הן בתצהיר לקח (בסעיף 37.2), הן בסיכומים (בסעיף 37.1), לא מפורטות הריביות והעמלות הנתבעות בגין כל פעולה ופעולה אלא בסכום כולל בחשבונות השקליים ובחשבונות המט"ח, וישנה הפנייה לטבלה המחזיקה עשרות רבות ואולי אף מאות חיובים בכל החשבונות, החל בשנת 92 וכלה בשנת 99, שבה פורטו החיובים הנטענים (נספח כד' לכתב התביעה). חיובים אלו מוערכים על ידי לקח בסכום כולל של כ- 1,200,254 ₪ (קרן).
--- סוף עמוד 278 ---
לקח טוען כי סוכם בינו ובין הנתבעים שהבנק ייגבה עמלות בגובה 0.2% בלבד על פעולות בניירות ערך בחשבונות לקח. בדיעבד, הבנק גבה שלא כדין ובניגוד למוסכם עמלות שהגיעו עד ל- 1.5%, אשר מסתכמות בכ- 500,000 ₪ (קרן). לקח תובע את ההפרש בין העמלות שנגבו בפועל לעמלה המוסכמת לטענתו (סעיף 37.6 בכתב התביעה ובתצהיר לקח).
לקח טוען כי הנתבעים גבו בגין העברות כספים המט"ח שנעשו שלא כדין עמלות שהוא מעריך אותן בכ- 50,000 ₪ (קרן), כהערכה מינימלית שנגבתה באלפי פעולות של העברות כספים בחשבונות ולחשבונות התובעים והמרתם בהיקפים של מיליוני דולרים ארה"ב (סעיף 37.7 בכתב התביעה, סעיף 37.9 בתצהיר לקח).
לקח טוען כי שפרבר אישר בחקירתו שככל שייקבע שצריך לזכות את חשבונות לקח בסכום כלשהו, יהיה צורך לזכות את החשבונות גם בכל העמלות שבהן חוייבו התובעים בגין אותן פעולות (עמ' 1486 ואילך, עמ' 1676-7).
222. הבנק: לגבי חיובי ריבית חובה - בכתב התביעה נתבעו כלל ריביות החובה הרבעוניות (ובמט"ח-החודשיות) בהן חויבו החשבונות בש"ח ובמט"ח משנת 1992, אולם לא הוכח כי אכן כל חיובי ריבית החובה קשורים לפעולות שנטענות להיות לא תקינות (כלומר שהפעולה הנטענת להיות לא תקינה הכניסה את החשבון ליתרת חובה בגינה הוא חויב בריבית), ולכן לא הוכח שלקח זכאי להשבת כלל חיובים אלה. כך גם באשר לחיוב בעמלות ביצוע וסילוקין. בתצהיר שפרבר שלא נסתר, פורט כי לפחות חלק מחיובי הריבית אינם נובעים מפעולות שלקח טוען שאינן תקינות. כמו כן קיימים בפרק זה כפלי תביעה עם חיובים אחרים שנתבעו בסעיפים אחרים בכתב התביעה.