הבנק ידע, אם כן, היטב, לא רק שרוט מעל והוציא כספים מחשבונות לקח, אלא הייתה בפני הבנק רשימה מדויקת שעשה רוט עם ועדת הבדיקה בכל הנוגע למעילות "חשבון חשבון פעולה פעולה". אף על פי כן, נלחם הבנק שלא לגלות את דוח הבדיקה וטען לחסיונו על פי חוק הביקורת הפנימית, תשנ"ב-1992, וטענתו התקבלה (פרוטוקול בית המשפט מיום 4.5.09). הבנק אמנם עמד על זכותו על פי דין, ואכן קיימת לו זכות כזו, אולם איש לא אסר על הבנק ולא מנע ממנו לגלות מרצונו ומיוזמתו את הסכומים והפעולות שרוט הודה בהם בנוגע לחשבונות לקח, לא לצורך ראיה בבית משפט או גילוי מסמך חסוי, אלא כדי להשיב ללקח את כספו, שהרי לקח היה לקוח של הבנק והיה ברור שנגנבו ממנו כספים רבים על ידי פקיד בנק בכיר. הבנק לא שילם ללקח ולו שקל אחד עד עצם היום הזה, למרות שהגניבות מכספי לקח התגלו לפני 13 שנים. אפילו לא כספים שרוט הודה במפורש שגנב מלקח.
מצד שני יש להביא בחשבון את טענת הבנק שהוא הגיע להסדרים עם שאר ששת הלקוחות שמהם נגנבו כספים על ידי רוט ולקח הוא היחיד עימו לא הגיעו להסדר, מכיוון שלטענתו ניפח לקח את דרישותיו הכספיות עשרות מונים מכפי שהיה בפועל ו"הלביש" על התביעה פעולות רבות מאוד שהוא זה שביצע אותן ולא רוט. גם ניסיונות לפשרה שהועלו על ידי בית משפט זה נדחו על ידי לקח, שסירב לכל הצעה שהועלתה ועמד על מתן פסק דין מלא בתיק, על פי זכותו. אכן בפסק דין זה נקבעו סכומים שונים שהבנק לא חוייב להשיבם ללקח. אולם בפסק הדין נקבעו גם סכומים רבים שהבנק כן חוייב בהשבתם, וללקח נגרם נזק גדול, גם אם לא כל מה שתבע התקבל.
--- סוף עמוד 283 ---
מצב שבו הבנק יודע שנגנבו כספים רבים מלקוח ותיק וגדול שלו, ואינו מוצא לנכון להשיב לו לפחות כספים שאינם שנויים במחלוקת, ולו על פי שיטתו של הבנק, הוא מצב לא ראוי ולא תקין.
אני מקבל את טענתו של לקח שנגרמה לו עגמת נפש רבה במהלך השנים הרבות שעברו מגילוי המעילה ועד היום, שבחלק גדול נגרמה על ידי הבנק שלא השיב לו כל סכום שהוא מכספו שנגנב על ידי פקיד בכיר של הבנק.
עם זאת, נראה שבעקבות הקביעות בפסק דין זה, שלא הכירו בחלק גדול מתביעות לקח, עולה הרושם שמה שעשה לקח לאחר שנודע לו על המעילה בחשבונות, הוא לסמן בדפי החשבונות פעולות כרצונו, בין משום שלא זכר אותן, בין משום שנראתה לו כפעולה מזויפת, גם אם לא הייתה כזו, ובין אם הובילה להפסדים כשהוא שכנע את עצמו שלא יתכן שהוא ביצע פעולה כזו. הטענה הקבועה של לקח, עליה חזר כל הזמן, הייתה שהבנק הוא זה שצריך להוכיח שהפעולות שלקח טוען שלא נעשו על ידו, בוצעו על ידו, וזאת באמצעות הצגת מסמכים בחתימתו של לקח על כל פעולה ופעולה. לקח אף הודה שדרישות שונות שלו לכספים מהבנק מתבססות על הערכה שלו בלבד. לקח הודה מספר פעמים שהוא אינו יודע מי עשה את הפעולות שהוא טוען שהיו לא תקינות, וטען כי לא עניינה אותו האפשרות שהוא זה שביצע חלק גדול מהפעולות ולא רוט. ד"ר לקח לא ידע מה קרה באותן שנים, אלו הלוואות הוא לקח ואפילו מה הוא עצמו עשה באותו זמן: "מאיפה אני יכול לדעת למה נכנסה הלוואה ומה אני עשיתי באותו זמן?" (עמ' 553 שו' 13-12). וכן: "אני לא יודע מה אני באותו זמן עשיתי ולמה" (עמ' 553 שו' 24).