בחקירה השניה, לטענתו נשאל אותן שאלות, אם כי לדבריו התעמת עם החוקרת בשל כך שזו אמרה כי אם הוא מפנה, חזור והפנה, לתשובותיו הקודמות, ניתן לראות זאת כשמירה על זכות השתיקה, או כדבריו בעדותו:
"ש. אז אם השבת תשובות לחוקרת, למה בעצם ביקשת להתייעץ עם עורך דין?
ת. כאשר היא חזרה על אותן שאלות הלוך וחזור, באותו רגע דרך אגב אני לא ביקשתו באותו רגע להתייעץ, אבל היה לי היא שאלה מספר שאלות עליהם, כל הזמן חזרה בעצם על אותן שאלות, אחרי שמונה או עשר פעמים, אני כבר לא זוכר, כבר התחלתי לחזור על תשובתי מעין ראי את תשובתי הקודמת. אז היא קפצה כנשוכת נחש וכעסה עלי ואמרה לי תגיד לי, מה אתה עכשיו שומר על זכות השתיקה, אתה לא רוצה לענות לי, אתה לא רוצה לשתף פעולה?
אני מיד נדלקה לי נורה אדומה, אמרתי רגע אחד, מה זאת אומרת אתה שומר על זכות השתיקה, הרי משתף איתה פעולה וכמות הפרוטוקול שלי היא ארוכה, אבל היה ברור לי לחלוטין שהנקודה הזאת שלא לשתף פעולה היא נקודה לרעתי וכשהיא ציינה את זה, זה היה ברור לי שהיא, לא יודע אם זה היה איזשהו לחץ או מה, אבל". (פרו' 1817)
כאשר מחה על כך מר וייס וביקש הפסקה לצורך היוועצות נוספת עם עורך דינו, התקיימה הפסקה בה, לטענת הנאשם גלשה החוקרת לשיחת חולין שבהמשכה גלשה לנושאי חקירה. משהעיר על כך לחוקרת ושאל אם השיחה הינה off the record, כדבריו בעדותו, נשאל והשיב כדלקמן:
"ש. ומה קרה כשהיא התחילה לשאול אותך שאלות לגבי נושא החקירה?
ת. אני מיד אמרתי לה אורית תראי, ככה דיברנו זה היה אווירה חברית, אמרתי לה אורית אני מבקש שכל מה שאנחנו מדברים על זה, שזה יהיה ברור שזה אוף דה רקורד ואת לא מקליטה את הדברים האלה.
היא אמרה בהחלט לא, ודאי שלא, ואני לא מקליטה וזה אוף דה רקורד וזה לא יופיע בשום פרוטוקול ובשום זה. טוב.
ש. מדוע ביקשת הבהרה מהחוקרת שמדובר בשיחה אוף דה רקורד?
ת. כי אני הרי ביקשתי בעצם עורך דין. היה ברור לי שהחקירה בעצם נפסקת, כשבעצם אני התבקשתי, או תוך כדי השיחה, היה ברור לי לחלוטין שהנושא הזה שבו בעצם דיברתי איתם הייתי
--- סוף עמוד 20 ---
אומר שזה ברמת הרכילות והשמועות, על מידת התיאום שהיתה בין חברות אחרות." (פרו', 1818)
לדברי ב"כ הנאשם, האמור ב'פרשת טופול' (ד"נ 23/85 מדינת ישראל נ' דוד טופול, פ"ד
מב(4), 309), אינו רלוונטי לנסיבות מקרה זה, באשר כאן עסקינן בשימוש בתחבולה מצד החוקרת על מנת למנוע מהנחקר לעשות שימוש בזכות השתיקה. חרף ההבטחה נרשם על ידי החוקרת זכ"ד, שלדבריו הדברים הוצאו מהקשרם ואף עוותו. מר וייס הוסיף בתום הודעתו ביום השני, לאור העובדה שחש שמא דבריו יוקלטו, כדלקמן: