"השיחה נעשתה אוף דה רקורד, ואורית פרי הבטיחה מפורשות, לשאלתי, שהשיחה אינה מוקלטת".
לעניין הזכ"ד עצמו, וזכ"דים נוספים שנזקק להחליט לגביהם, נדון בהמשך, אולם לצורך קבילות הודעת הנאשם 6, יצויין עוד כי עצם העובדה שהוא מבחין בין דברים שאמר מרצונו לבין אלה שלא היה מעוניין שייכתבו, מלמדת כי זו נתנה מתוך רצון חופשי, ואין מקום להחיל במקרה דנן את דוקטורינת הפסילה הפסיקתית.
לאור האמור אני דוחה את טענת אי קבילות הודעותיו של נאשם 6.
דיון בסוגיות הנוגעות לכלל הנאשמים בתיק זה
טרם נתכבד ונדון באישומים לגופם, נדון במספר סוגיות שלהן השלכה על כל אישום ולגבי כל נאשם בנפרד, ולהלן נפנה לפרק כללי זה.
שתיקת הנאשמים
15. טוענת המאשימה, כי על פי ס' 162 לחסד"פ יש לקבוע ששתיקת הנאשמים, אי עמידתם על דוכן העדים, מהווה חיזוק ואף סיוע לראיות התביעה. כך טענה בסיכומיה:
"בתיק זה בחרו כל הנאשמים שלא להעיד להגנתם ולא למסור בפני בית המשפט את גרסתם לאירועים נושא האישומים נגדם. לנאשמים עומדת אמנם זכות השתיקה, אך למימושה של זכות זו ישנו משקל כבד כנגדם, כפי שאף הבהיר בית המשפט הנכבד לכל אחד מן הנאשמים בעת שזה הודיע על החלטתו שלא להעיד.
לעניין זה חל סעיף 162 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 הקובע כי:
'הימנעות הנאשם מהעיד עשויה לשמש חיזוק למשקל הראיות של התביעה וכן סיוע לראיות התביעה במקום שדרוש להן סיוע, אך לא תשמש סיוע לצורך סעיף 11 לחוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים), התשט"ו-1955'.
--- סוף עמוד 21 ---
בסעיף זה באה לידי ביטוי גישת המחוקק אשר ראה בהימנעות הנאשם מלהעיד צעד בעל השלכה חמורה ביותר לגבי הנאשם, ועל כן העניק לה משקל ראייתי של חיזוק ואף, במקומות בהם נדרש הדבר, סיוע (שהוא כידוע התוספת הראייתית החזקה ביותר- תוספת מסבכת הנדרשת רק במספר בודד של מקרים בחקיקה הישראלית). [ראה י.קדמי על הראיות, חלק ראשון עמ' 156. וראה עוד, על דרישת הסיוע במשפט הפלילי י.קדמי, שם, עמ' 153-162]." [ההדגשה במקור – י.ש] (שם, ע' 45)
מנגד, טוענים הנאשמים כי כאשר התביעה אינה מוכיחה את האישומים הנטענים בראיות כדבעי, אזי אין לזקוף לחובת הנאשמים את אי-העדתם. לדבריהם, לא ניתן לחזק ראיות שאינן קיימות.
עוד טוענים הם, כי גישת היסוד הינה שלנאשם מותר, בגבולות הנאותים, לבחור לעצמו טקטיקה בניהול המשפט, שלא תסייע להפללתו ולא תקדם את הרשעתו. שתיקת הנאשם תהיה לו לרועץ, רק כאשר גירסת התביעה מעלה לכאורה אשמה כנגדו ומתבקש הסבר מפיו, וזה לא ניתן (ע"פ 277/81 שולם הלוי נ' מדינת ישראל. פ"ד לח(2), 369, עמ' 386)