מוצג ת/88
104. טרם אבחן את המסמכים הקשורים למוצג זה, אזכיר שמוצג זה הינו אסופת מסמכים שנתפסו בגברעם, וביניהם אף אחת מטבלאות ימית, זו אשר מקבילתה נתפסה בדפרון.
אתייחס למספר נומרטורים, ולתמונה המצטיירת משילובם:
בטבלת ימית, החל מנומרטור ז42 ועד נומרטור ז44, פורטו מספר מכרזים החל מיום 15.5.2000 (שלושה ימים לאחר הפגישה שהתקיימה במלון ימית ביום 12.5.2000) ועד ליום 13.7.2000. בסמוך לכל מכרז נקבע מיהו הזוכה: "ה" – הם (גברעם), "א" – אנחנו (דפרון), "מ" – כנראה מישה (ת.מ.מ.) ו-"ש" – כנראה שמן (אמקה).
המכרזים הרלוונטים לענייננו הינם אלו של 13.7.2000 – מכרז יקינטון ומכרז חמניות. מכרז היקינטון הינו בסדר גודל של 1,890,000 ולידו מופיעה האות "א" – דפרון. מכרז חמניות הינו בסדר גדול של 1,053,000 ולידו מופיעה האות "ה" – גברעם. כאמור אלו תוכניות מראש ולא דיווח בדיעבד, ואכן מכרזים אלו, שסומנו כמוצג ת/71 לעיל, התקיימו בתאריך 13.7.2000 והחברות אכן זכו בהתאם לחלוקה הנ"ל.
דפיו האחרונים של בלוק הכתיבה, העמוד החמישי מהסוף, לא סומן בנומרטור. בעמוד זה עורך כותב הטבלה התחשבנות בין הזכיה במכרז הבחירות ובין הזכיות במכרזי הדואר.
--- סוף עמוד 163 ---
לאור חשיבות התחשבנות זו, אציג עמוד זה באופן בלתי אמצעי, בבחינת טוב מראה עיניים:
למען הסר ספק, על אף שעמוד זה לא סומן בנומרטור, מעיון בכתב היד ברור לחלוטין כי כותבו של עמוד זה הינו זה אשר כתב את הטבלה כולה.
חלוקה מספרית זו מוצאת את מקומה אף בנומרטור ז46, אולם שם לא צויינו שמות המתחרים או סימונים המעידים על החלוקה ביניהם. מסמך זה אינו יכול לעמוד לבדו, אולם זהות החלוקה המספרית (כלכלית) מעידה על תכנון חלוקה זו.
המסמך שסומן בנומרטור ז77 שאף הוא חלק מת/88, הינו מסמך נוסף בעניין ההקשר שבין הזכיות במכרז הבחירות לבין הזכיות במכרזי רשות הדואר, העולה מטבלת ימית. מסמך זה הינו מתאריך 08.06.01 וכותרתו "תחשיב מעט. בחירות". בטבלה שבמחצית
--- סוף עמוד 164 ---
העמוד מצויין כי מכרז היקינטון שעלותו "1,890" הינו בחלקה של דפרון, כחלק מההתחשבנות בעניין מעטפות הבחירות.
באשר למסמך זה מוסיפה המאשימה שהכיתוב "בהנחה שאין 1,053 חמנית" מוכיח כי הדברים לא נכתבו מתוך נקודת מבט רטרואקטיבית, אלא מתוך ציפייה עתידית לחלוקת המכרז. בעניין זה אומר כי לאור נומרטור ז44, הנ"ל, ברי כי הנאשמים ידעו מהו היקף המכרז מראש, ועל כן פרשנותה של המאשימה הינה סבירה בהחלט. כמו כן, לדברים אלו יש להוסיף את עדותו של אשרוב, שהעיד שאיציק גרנות מהדואר הוא שאמר לו "שהסיבה להפסקת ייצור החמניה על ידי גברעם היא פשוטה כי לא היה ביקוש למעטפה" (פרו', ע' 969). העובדה כי ידיעתו של אשרוב, מגברעם, מוצאת את מקומה במסמכי דפרון, מעידה אף היא על תיאום בעניין מכרזים אלו.