מלבד העדויות, טוענת המאשימה כי אף מן המסמכים עולה שהקרטל החל את דרכו כבר בשנת 1995. לדבריה, המסמכים אשר הוגשו באמצעות העד יוסי נדב (אשר החל את עבודתו בגברעם בשנת 1988) מצביעים על ביצוע תיאומים וקיומן של פגישות בין מתחרים החל ממחצית שנת 1995.
באשר לגברעם מוסיפה המאשימה מעדויותיהם של אהרון כהן ודניאל יעקב מוכחת פעילות קרטליסטית בנוגע לשנות עבודתם בגברעם.
מבחינה ראייתית, מפנה המאשימה לתיק החום ממנו מוכח כי התקיימה חלוקת מכרזים לכל הפחות בשנים 1997-2001 (מסמך המסומן בנומרטור ח 244 – שנת 1997; מסמך המסומן בנומרטור ח 190 – שנת 2001).
באשר לחברת דפרון מפנה המאשימה לדברי נאשם 4 בפתח הודעתו (ת/91) שם ציין, כי החל מהמחצית השניה של שנות התשעים, שוחח מדי פעם עם ירון וול על מנת לשמר את ה"סטטוס קוו" הקיים בשוק המעטפות. עוד עולה מדבריו של נאשם 4, לפיהם ההסדר בין החברות נפסק שנתיים לפני מועד מסירת ההודעה (כלומר, בסוף שנת 2000) וכי בפגישות בדן אכדיה ודן תל-אביב נדון חידושו של ההסדר, כי לכל הפחות העבירה נמשכה כל המחצית השניה של שנות התשעים ועד לסוף שנת 2000, וכן היתה כוונה לחדשה בסוף שנת 2002.
בעניינה של חברת אמקה טוענת המאשימה שזו הפכה צד לקרטל עם תחילת פעילותה בשוק בשנת 1995, ולמעשה עד להפסקת הקרטל על ידי רשות ההגבלים העסקיים בסוף שנת 2002. טענה זו נסמכת על עמדתה המאשימה בעניין הכיתוב "הגנה על אמקה", הנ"ל; על הודעתו של נאשם 6 בה אישר את השתתפותו במפגשים ללא שתחם את השתתפותו לתקופה מסויימת, ובדגש על עדותה של החוקרת אורית פרי לגבי אמרת נאשם של וייס, שאמר שהפעם האחרונה שמישה השתתף במפגשים בין הנציגים של החברות הייתה בשלהי שנת 1997, ממנה ניתן ללמוד כי וייס השתתף בפגישות קרטל לאורך השנים ובדגש על שנת 1997.
בעניין דבריה של פרי, אומר כבר עתה כי דבריה הנ"ל מובאים בזכ"ד 48, אשר, כאמור, איני נותן לו משקל כלל.
--- סוף עמוד 181 ---
נאשם 1 טוען בסיכומיו, שלכל אורך פרשת התביעה לא הביאה המאשימה ראיות אשר התייחסו לתקופה לפני שנת 1999. עוד לדבריו, המאשימה קובעת את תחילת התקופה במועד תחילת פעולתה של אמקה שהינו בתחילת שנת 1996. באשר לעדים, אף המאשימה מפנה בסיכומיה לעדויות המעידות על קיומו לכאורה של קרטל רק החל משנת 1998. באשר לתקופה שלפני כן, המאשימה מביאה רק רשימה של מסמכים וגוזרת מהם מסקנות מבלי שהוכיחה אותן.