ועוד, הנאשמים לא שתקו בחקירתם ברשות ההגבלים, ועדויותיהם שם הוגשו לבית המשפט בהסכמה, כך שאין המדובר במצב בו הנאשמים נמנעו מלמסור את גרסתם. כפי שיפורט להלן, בניגוד לטענת המאשימה, יהיה זה בלתי-הוגן באופן קיצוני לקבל את עדויות הנאשמים ברשות, שהוגשו בהסכמה, כראיה לחובתם בלבד. אין להוציא את דברי הנאשמים מהקשרם ולקבל רק קטעים הנוחים למאשימה, אלא יש לקבל את הסבריהם המלאים של הנאשמים.
21. נבחן טענות אלה לגבי כל אחד ואחד מן הנאשמים בהתייחס לאישומים להלן.
--- סוף עמוד 25 ---
אמרת עד מחוץ לבית המשפט (ס' 10א לפקודת הראיות)
22. אמרת עד מחוץ לכתלי בית המשפט, בין אם בחקירה בין אם בהליך משפטי אחר, יכול ותהיה ראיה קבילה אף לתוכנה, וזאת אם מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף: מתן האמרה הוכח במשפט; נותן האמרה הוא עד במשפט וניתנה לצדדים הזדמנות לחקרו והעדות שונה, לדעת בית המשפט, מן האמרה בפרט מהותי, או העד מכחיש את תוכן האמרה או טוען כי אינו זוכר את תכנה.
ככלל, שימוש בסעיף זה אינו דרך המלך, וראוי להימנע מכך ככל שניתן. לשימוש בסעיף זה מספר חלופות אשר יש להקדימן והן: רענון זכרונו של העד או הכרזה על היותו עד עויין, לפי העניין. שימוש בחלופות טרם קבלת דברי העד על פי ס' 10א ראוי אף מטעמי מדיניות – בהליך הפלילי זכאי הנאשם למלוא הכלים על מנת להגן על עצמו, שימוש תדיר והיולי בהוראת סעיף זה, עומדת בניגוד לכך.
על אף האמור, ניהול הליך בתחום ההגבלים העסקיים והוכחת קיומו של הסדר כובל, כרוך בקשיים רבים מהרגיל. ההסדר הכובל נערך רחוק מקרני השמש, ובדרך כלל חברי הקרטל מודעים היטב למעשיהם ומנסים להסתירם בכל דרך אפשרית. כמו כן, לאור כך שההסדר, בהגדרתו, כולל את השחקנים המרכזיים בשוק הרלוונטי, היכולת להגיע לשיתוף פעולה של עדים מתוככי הקרטל אשר למעשה בעדותם גודעים את הענף הכלכלי עליו הן יושבים, הינו קשה אף מעבר לכך. מכאן, שדווקא בתחום הליך זה נדרש בית המשפט לקבל פעמים רבות את אמרות החוץ של העדים, וזאת לאחר שאף רענון זיכרונם לא סייע.
קבלת אמירות כראיה לתוכנן לפי סעיף 10א(ג) לפקודת הראיות
23. כאמור, סעיף 10א לפקודת הראיות נועד לשמש למעשה כחריג לכלל הפוסל עדות מפי השמועה, ומאפשר לקבל כראיה לכאורה לאמיתות תוכנה, אמרה שמסר עד מחוץ לכתלי בית המשפט. סעיף 10א(א) קובע כי אמרה כזו תהיה קבילה אם מתן האמרה הוכח במשפט, נותן האמרה הוא עד במשפט וניתנה לצדדים האפשרות לחקור אותו, והעדות שונה מן האמרה בפרט מהותי או אם העד טוען כי אינו זוכר את תכנה של האמרה.