הרציונל הינו להמיר את מבחני הפסילה, החוסמים הגעתן של ראיות אל בית המשפט, במבחנים מהותיים באשר למהימנות הראיות וכוחן הראייתי (יעקב קדמי על הראיות חלק ראשון (מהדורת 2003) עמ' 309). זאת לאור ריבוי המקרים בהם חזרו בהם עדים מדברים שמסרו בעדותם במשטרה, ומנעו הלכה למעשה, את השימוש בתוכן עדותם כראייה לאמיתותו.
--- סוף עמוד 26 ---
יודגש, כי בגדרי המונח "אמרת חוץ" באות לא רק הודעות פורמליות שעדים אישרו בחתימת ידם, אלא גם הקלטות וזכ"דים, בהם מתועדים אמרותיהם של עדים כאמור. בד"נ 23/85 מדינת ישראל נ' דוד טובול פ"ד מב(4), 309, מציין, לעניין זה, כב' הנשיא מ' שמגר, כדלקמן:
"אשר-על-כן מקובל עלי המבחן של הרישום בזמן מסירת האמרה או בסמוך לכך. מבחן זה זהה למבחן הזיכרון הטרי, שאומץ על-ידי חברתי הנכבדת, השופטת נתניהו. לפי מבחן זה, בתרגומו למציאות החיה, מודדים את הזמן, בדרך כלל, על-פי שעות או מספר מועט של ימים, וככל שנוקפים השעות או הימים מעת מסירת הדברים ועד לרישום, קטנה גם האפשרות להכיר בתרשומת או בזיכרון הדברים כאמרה בכתב. כדברי חברי הנכבד, השופט ש' לוין, יש להימנע מקביעת כללים נוקשים, אך קיימת חובה, הנובעת מניה וביה ממהותו של העניין שלפנינו, כי הרישום יהיה סמוך לאמירה.
43. מן הכלל אל הפרט:
זיכרון הדברים ת/24 נערך מיד לאחר סיום השיחה. כמוהו זיכרון הדברים ת/26. זיכרון הדברים ת/25 נערך כעבור יומיים, על-פי הנחייתה של גב' בורישנסקי מפרקליטות מחוז חיפה. במקרה דנן, אין ספק בטריותו של הזיכרון ובדיוקו, כי הדבר אושר על-ידי העדה טיטי עצמה.... על-כן יש, לדעתי, לקבל את זיכרונות הדברים." (שם, ע' 352).
כך בשלב הראשון, דהיינו במהלך המשפט. משהגיעה העת להכרעת דין יש לקבוע האם יש להעדיף את האמרה על פני עדות העד בבית המשפט. סעיף 10א(ג) לפקודה קובע:
"בית המשפט רשאי לסמוך ממצאיו על אמרה שנתקבלה לפי סעיף זה, או על חלקה, והוא רשאי להעדיף את האמרה על עדותו של העד, והכל אם ראה לעשות כן לנוכח נסיבות העניין, לרבות נסיבות מתן האמרה, הראיות שהובאו במשפט, התנהגות העד במשפט ואותות האמת שנתגלו במהלך המשפט, והטעמים יירשמו."
שיקולים אלו אינם מהווים רשימה ממצה אלא ממחישה, ואין מדובר ב"תנאים מצטברים" לקבלת אמרת חוץ כראיה לאמיתות תכנה (ראה יעקב קדמי, שם, ע' 351).
בע"פ 949/80 שוהמי נ' מ"י, פ"ד לה(4) 62, התייחס בית המשפט ל"אותות האמת" במהלך עדות, בציינו: