התוצאה לגבי הנאשמים
נאשם 1
176. מהאמור לעיל מוכח כי הצעתו של מוראש היתה על דעתו של נאשם 1 ובהסכמתו. שתיקתו של נאשם זה מהווה חיזוק לראיית המאשימה, כפי שפורט לעיל.
--- סוף עמוד 264 ---
על אף האמור, מאחר שלא הוכח יסוד ההסכמה באשר לשיעור ההנחות, אזי לא הוכח תיאום המחירים לצרכן. לאור כך, אני מזכה את נאשם 1 מביצוע העבירה המיוחסת לו באישום השלישי.
נאשמת 2
177. לאור זיכויו של נאשם 1, כאמור, אני מזכה אף את נאשמת 2 מהמיוחס לה באישום השלישי.
נאשמים 4,5
178. כאמור בעניינו של נאשם 1, המאשימה לא הוכיחה את יסוד הכבילה ויסוד ההסכמה באשר לשיעור ההנחות הניתנות לצרכנים, ומכאן שלא הוכח תיאום המחירים. די בכך על מנת לזכות אף את נאשמים 4,5.
לזאת אוסיף, כי אף לולא היתה נדרשת הסכמה באשר לשיעורי ההנחה, אזי מעדותו של מוראש באשר לנאשם 4, עולה כי נאשם זה לא הביע את דעתו באשר לפירסום המחירון החדש. כמו כן, אין חולק כי מחירון זה לא יצא לשוק ועל כן אין בידי המאשימה ראיה אשר תביא למסקנה כי נאשם 4 הסכים להצעתו של מוראש.
כמו כן, כטענת הנאשמים, שתיקת הנאשמים יכולה להוות חיזוק לראיות המאשימה, אך כאשר ישנן ראיות לביצוע העבירה, אולם כאמור לעיל, בעניינו של נאשם 4 אין ולו ראיה אחת להסכמתו, אשר בלעדיה לא מתגבשת העבירה.
באשר לטענה כי יש להרשיעו בניסיון לעבור עבירה על פי חוק ההגבלים העסקיים, אין אני מקבלה. בפרשת מרדכי כהן, הנ"ל, הורשע אחד המעורבים בניסיון לעבור על חוק ההגבלים העסקיים, אולם היה זה הגורם אשר יזם את תיאום המחירים. הגורם היוזם הינו זה אשר כבר התגבשה אצלו המחשבה הפלילית, ועל כן, על אף שטרם הושג הסדר – משמע, טרם השתכללה העבירה המושלמת – יש להרשיעו בניסיון לבצעה. שונה הדבר כאשר מדובר בצד אליו מופנית ההצעה. גורם זה יכול להיות מורשע בניסיון רק באם תוכיח המאשימה כי הסכים לקיומו של הסדר כובל אשר לא הושג בסופו של יום.
לאור האמור, מאחר שלא הוכח תיאום ההנחות ממחיר המחירון, ומאחר שלא הוכחה הסכמתו של נאשם 4 להצעתו של מוראש, אני מזכה אותו, וכפועל יוצא מכך, אף את נאשמת 5, מהמיוחס להם באישום השלישי.
נאשמים 6-8
--- סוף עמוד 265 ---
נאשם 6
179. כנגד נאשם 6 עומדת הודעתו במשרדי הרשות, ממנה עולה במפורש כי הנאשמים דנן הסכימו על הוצאת מחירון חדש, היתה הסכמה שבשתיקה כי אף שיעורי ההנחות יותרו כמקודם, וכי הוא היה צד להסכמה זו.
מאחר וכנגד נאשם 6 עומדת, מלבד הודעתו, אך עדותו של מוראש, הרי שאין אני נדרש לדבר מה נוסף, על מנת להרשיעו על פי הודעתו. על אף זאת אומר, כי במקרה דנן ניתן היה להרשיעו אף ללא עדותו של מוראש, ודי היה בדבריו באשר למיקום הפגישות, מועדיהם והמשתתפים בהם על מנת להקנות אמינות להודעתו. בנוסף, על פי הלכת מילשטיין, אף שתיקתו, העומדת בשלוש התנאים שנקבעו על ידי כב' השופטת ע' ארבל המפורטים לעיל, יכולה היתה להוות דבר מה נוסף ולאפשר את הרשעתו על פי הודעתו.