מכאן, שאת משוכת הקבילות עברנו, ויש לבחון עתה האם הזכ"ד עומד במבחן קבלת ההודיה שבו, בהיותו מושג בתחבולה מותרת אם לאו?
נראה בעיני, כי אם חשוד מציע בעצמו לומר דברים, אך מבקש שלא יתועדו, ואולם אחר כך הם כן מתועדים, עדיין, ככלל, אנו בתחום התחבולה המותרת.
מכאן, שיש לבחון את משקלם של זכ"דים אלה, בהתאם לנסיבות עריכתם באופן פרטני.
ועוד, במקרה שלפנינו כל הנאשמים בחרו שלא להעיד. במצב זה ניתן לומר שיש ליתן לאמור בזכ"דים משקל מלא, באשר היתה לנאשמים הזדמנות לעלות על דוכן העדים ולהעיד כי לא אמרו את הדברים נשוא הזכ"דים, או האמור בה אינו מדויק, וכיוצא באלה. יחד עם זאת, אשקול את משקלם, בהתאם לנסיבות כל זכ"ד וזכ"ד, להלן.
א. זכ"ד 48 מיום 29.10.02 שעה 17:02
30. זכ"ד זה מהווה תיעוד שיחה בעל פה שערכה החוקרת (העדה) אורית פרי (להלן: "פרי") עם שרגא וייס.
בזכ"ד זה מציינת פרי, כי בשעה 16:15 לאחר שהראתה לוייס את מסמך ח-68 אמר את שאמר לה, דברים שרשמה בזכ"ד זה.
דברים אלה נאמרו בהפסקה, ולאחר מכן הוא עבר וערך הגהה של הודעתו הכתובה, שעה שפרי הקלידה את הזכ"ד. הנה כי כן, בתום החקירה, יכולה הייתה פרי להציג בפני החשוד את הזכ"ד שכתבה, אולם היא נמנעה מכך. היא עצמה כתבה בסוף הודעתו (מוצג ת/109) "שעת סיום קריאת הודעה 17:40". מתחת לדברים אלה (לאחר שורה 375), הוסיף וייס
--- סוף עמוד 35 ---
בכתב ידו הערה בדבר דברים שאמר לה בהפסקה, שישארו "אוף דה רקורד", כפי שתואר בפרוטרוט לעיל בדיון במשפט הזוטא.
מכאן שהחוקרת לא הראתה לוייס את זכרון הדברים, ולא ביקשה ממנו לאשר הדברים, ומכאן שקשה לייחס משקל רב לזכ"ד זה.
יפים לעניין זה דברי כב' השופטת (כתוארה אז) ד' ביניש בע"פ 6613/99 סטיבן סמירק נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(3), 529 (2002), בציינה:
"עם זאת, משקלה הראייתי של עדות בעל-פה על-ידי איש-מרות אודות תוכן אמרתו של נאשם, במיוחד כאשר עדותו אינה מלווה בתרשומת שערך במהלך אמירת הדברים או בסמוך למועד אמירתם, עשוי להיות פחות במידה ניכרת ממשקלה של אמרה שניגבתה מן הנאשם בכתב ומוגשת כראיה לבית-המשפט בליווי עדות אודות נסיבות גבייתה. בעוד שאמרה שניגבתה בכתב מתעדת באופן מילולי את מכלול השאלות שהוצגו לנאשם בחקירה ואת פרטי תשובותיו, הרי בדרך-כלל עדות בעל-פה בפני בית-משפט נמסרת לאחר חלוף זמן, באופן המקשה על העד לזכור את פרטי האמרה, במיוחד אם היתה ארוכה וכללה פרטים רבים. יתרה מזו, אף כאשר נכתבה תרשומת במהלך חקירת השב"כ אודות התפתחות החקירה ותועדו האמרות שנמסרו במהלכה, חייב בית-המשפט בדונו במשקלן של אמרות אלה, להביא בחשבון את היקף הרישום והתיעוד."