ב. זכ"ד 134 – שיחה עם העד רוני טל במהלך חקירתו ב-31.10.02
31. זכ"ד זה הודפס ביום 7.11.02 (מוצג ת/17) על ידי החוקר אורן גיל ומשתרע על פני 6 עמודים.
אף כאן מדובר על קיום שיחות בעל פה במהלך גביית ההודעה.
בפתח ת/17 נאמר:
"ביום 31 באוקטובר 2002 גביתי את הודעתו של רוני טל, מנהל השיווק של גברעם בתחילת שנת 2001. מהשעה 15:30 ניהלנו שיחה בע"פ (בה נטל חלק גם החוקר דני פשצ'יק ב-15 דקות הראשונות שלה) והחל משעה 17:10 החלה גביית ההודעה הכתובה. תוכן השיחה בעל פה, כמו גם תוכנן של שיחות בע"פ נוספות אשר נערכו במהלך גביית ההודעה, מובא דלהלן:".
עולה, אפוא, למעשה שזכ"ד זה הינו אימרת העד לגבי דברים שחלקם סופרו טרם החקירה באותו יום, וחלקםז 4 ימים מאוחר יותר.
עו"ד ליבאי טוען כי הזכ"ד נרשם, כדבריו, כ"סיפור בהמשכים", ובתווך נגבתה מהעד גם הודעה בכתב ביום 4.11.02.
--- סוף עמוד 36 ---
עיון בת/17 מלמד כי לא מיוחסים שם דברים מסוימים לשיחה מסוימת, אלא הדברים מובאים ברצף.
החוקר אורן גיל אמר בעדותו על זכ"ד זה כדלקמן:
"הזכ"ד נכתב, החל להיכתב ביום ראשון שהשלד שלו נכתב למעשה מייד אחר כך..." (פרו', 427).
ההודעה הכתובה מיום 31.10.02 אינה משקפת אפוא במלואה את שהתרחש בחדר החקירות, וישנם חלקים שלמים במהלך גביית העדות שלא נרשמו (עמ' 433 ש' 21-19).
לאור העובדה שזכרון הדברים נכתב על סמך רצף שיחות שלא תועדו בזמן אמת, ולאור העובדה שאותו "שלד" של דברים שנרשם קודם אף לא הוצג, קשה ליתן משקל כלשהו לזכ"ד שנרשם, חלקו לאחר 7 ימים, וחלקו 4 ימים מיום ניהול השיחות עם חשוד, וטרם כתיבתו.
המסקנה היא אפוא, כי אינני נותן משקל כלשהו לזכ"ד זה (ת/17), חרף שחלק מסוים מהודעתו התקבל לפי סעיף 10א לפקודה, במהלך עדותו.
ג. זכ"ד 36 מיום 28.10.02 שסומן P1 בישיבת בית המשפט מיום 21.4.05
32. המדובר בזכ"ד העוסק "בחיפוש, עיכוב וחקירת יוסף דוברובסקי 28.10.02".
זכ"ד זה חובק 5 עמודים גדושים, ומתאר את מהלך אירועי אותו יום. כעולה מהזכ"ד, מן השעה 10:40 עד 13:27 החל החוקר דן פשצ'יק שיחה בעל פה עם הנחקר. משעה זו עד שהנחקר יצא לאזכרה נגבתה ממנו הודעה. בשעה 17:45 שב, והחקירה נמשכה. בין השעות 17:51 עד 19:00 שוב התקיימה בינו לבין החוקר שיחה בעל פה. בשיחה זו, המתוארת ב-P1 סיפר נאשם 4 דברים, כמפורט בזכ"ד זה. על גבי הזכ"ד לא נרשמה שעת כתיבתו.
בהינתן כי מסמך זה קביל, וחרף המנעות נאשם 4 מלהעיד, איני יכול לתת לו משקל. קשה לקבל שחקירה תתבצע בשני ערוצים מקבילים, האחד בעל-פה והשני בכתב, תוך מצג שהדברים שהם בשיחה בעל פה אינם נרשמים. בזכ"ד זה הדבר בולט במיוחד. לטעמי, זכ"ד בדבר אימרת חשוד שנאמרה בעת הפסקה בחקירה, או בדיבוב באמצעות אדם אחר, בין אקראית ובין מתוכננת, ניתן ליתן לה משקל, אולם משהופכת היא לעיקר ושיחות של שעות ארוכות עולות עלי כתב בזכ"ד, כאשר אין מעמתים את החשוד עם מה שנכתב בשיחה בעל פה, מטילה ספק רב במהימנותה.