קשה להניח כי שיחות בעל פה הנמשכות במשך שעות ישתקף כל האמור בהם בזכ"ד.
ד. זכ"ד 87 שסומן P2 בישיבת בית המשפט מיום 21.4.05 וסומן זמנית כמוצג 107
33. המדובר בזכ"ד שנערך ביום 4.11.02 במהלך חקירת נאשם 1, מר ירון וול.
--- סוף עמוד 37 ---
המדובר בחקירה שניה של החשוד (כמעמדו אז). בפתח הזכ"ד מציינים עורכיו, החוקרים מנקי איתן ודן פשצ'יק, החתומים בסופו, כדלקמן:
"היום מהשעה 10:00 ועד השעה 16:30 חקרנו את הנ"ל במשרדי מחלקת החקירות. עם תחילת החקירה שאלנו את וול מה שלומו ואז הוציא וול כרטיס נייר מהכיס וקרא ממנו "כי על פי עצת עורכי דיני אני שומר על זכות השתיקה". מאז ועד לסוף החקירה לא השיב וול על שאלותינו ולא פצה פה, למעט המעט שיתואר להלן. על חלק מהשאלות הגיב וול בחיוך ואף בצחוק".
למעשה מוצג זה מתאר את נסיונות החוקרים לדובב את וול לדבר, אולם הוא עמד בסירובו, חרף דברי החוקרים ונסיונם להשפיע עליו לקחת אחריות כלפי קיבוצו ומשפחתו.
המסמך נערך באותו יום, הינו קביל, ואולם לגופו של עניין, אינו מעלה ואינו מוריד.
המסמך מתקבל כמוצג ת/107.
ה. דו"ח ידיעה - ת/10
34. המדובר ב"דו"ח הידיעה" שרשם החוקר אריה אשד לגבי שיחתו עם העד רוני טל בביתו ביום 31.5.01. עו"ד ליבאי טוען כי לא ניתן לראות מסמך המשקף באופן מדוייק את הדברים שנאמרו באותו מפגש, באשר:
(1) אשד נפגש עם טל ביום ה' אולם רשם את הזכ"ד על הפגישה רק שלושה ימים לאחר מכן, ביום ראשון (עדות אשד, עמ' 364 ש' 8-10) "על יסוד שרבוט נייר שלא שמר ואין בידינו כעת להשוותו לדו"ח (עמ' 364 ש' 11-12, עמ' 367 ש' 7-8, ש' 20, עמ' 384 ש' 20-22)," כדברי עו"ד ליבאי בסיכומיו.
(2) מדובר בדו"ח ידיעה ולא בזכ"ד. גם החוקר עצמו לא ראה בו מסמך העונה אחר התנאים לרישום זכ"ד: "דו"ח ידיעה ולא זכרון דברים" (עמ' 380 ש' 26), אלא מסמך לצורך הערכת מודיעין. אשד מעיד: "דו"ח ידיעה שלי וזה לא זיכרון דברים" (עמ' 365), וכן: "אין פה שום תהליך חקירתי עדיין זה הכל בשלב של בחינת הנושא, זה במסגרת ידיעה בלבד" (עמ' 364).
(3) החוקר לא ראה בפגישה חקירה אלא "זאת לא הייתה חקירה... הייתה פגישה לצורך קבלת אינפורמציה" (עמ' 389). הוא אישר כי רשם רק את עיקרי הדברים (עמ' 364), ולא מילה במילה אלא רק דברים שנראו לו משמעותיים לעיקרי העבירה (עמ' 384).
(4) בהתייחסו למסמך כאל דו"ח לצרכי מודיעין, אישר החוקר אשר כי ערך את המסמך לפי כותרות והערות פנימיות שלו (עמ' 365 ש' 22-23, עמ' 384 ש' 36).