--- סוף עמוד 38 ---
(5) החוקר אישר כי רק דברים רלוונטים נרשמו ודברים לא רלוונטים - לפי החלטתו - לא נרשמו. מכאן לטענתו אין בדו"ח כדי לשקף את השיחה במלואה (עמ' 393).
(6) החוקר לא רשם בדו"ח את שעת השיחה (עמ' 371 ש' 6-7).
(7) החוקר לא רשם את שאלותיו: "זה דו"ח ידיעה אני לא רושם בדו"ח ידיעה את הדברים שאני שואל" (עמ' 371 ש' 12).
דו"ח זה נכתב 3 ימים לאחר קיום השיחה, ולא הוצג לעד לאחר כתיבתו. גם אם המסמך קביל, בנסיבות אלה, ולאור האמור לעיל על ידי ב"כ נאשם 4, אינני נותן למסמך זה משקל כלשהו.
סוגיות הנוגעות לכלל האישומים
ההסדר הכובל
35. האיסור על קיומו של הסדר כובל מצוי בסעיף 4 לחוק ההגבלים העסקיים, תשמ"ח – 1988 (להלן: "החוק"), וזו לשונו:
"לא יהיה אדם צד להסדר כובל, כולו או מקצתו, אלא אם כן קיבל מאת בית הדין אישור לפי סעיף 9 או היתר זמני לפי סעיף 13 או פטור לפי סעיף 14, או שכל הכבילות שבהסדר פטורות בהתאם לפטור סוג שנקבע לפי סעיף 15א; היו האישור, ההיתר הזמני, הפטור או פטור הסוג מותנים - לא יהיה להם תוקף, אלא אם כן נתמלאו תנאיהם."
במקרה דנן, אין מחלוקת שלא הוגשה בקשה להיתר מבית הדין להגבלים עסקיים, ופועל יוצא שלא התקבל היתר, כנדרש בסעיף הנ"ל (ת/147 – תעודת עובד ציבור של עו"ד ציפורה נחמו מהרשות להגבלים עסקיים)
סעיף 47(א)(1) לחוק, מחיל את הדין הפלילי על דיני ההגבלים העסקיים, וקובע:
"(א) מי שעשה אחת מאלה:
(1) היה צד להסדר כובל שלא אושר כדין ושלא ניתן לו היתר זמני או פטור לפי סעיף 14;
....
דינו - מאסר שלוש שנים או קנס שהוא פי עשרה מן הקנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 16 (להלן - חוק העונשין) וקנס נוסף שהוא פי עשרה מן הקנס האמור בסעיף 61(ג) לחוק העונשין (להלן - קנס נוסף), לכל יום שבו נמשכת העבירה, ואם היתה עבירה על פסקאות (1) או (3) - לכל יום שבו נמשכת העבירה לאחר שנמסרה הודעת הממונה כאמור בסעיף 43; אם היה תאגיד - כפל הקנס או הקנס הנוסף, לפי הענין."
--- סוף עמוד 39 ---
ההסדר הכובל הוגדר בסעיף 2 לחוק, אשר קובע שתי אפשרויות לבחינת קיומו של הסדר כובל. האפשרות הראשונה הינה בהתקיימות ארבעה תנאים (ס' 2(א) לחוק):
"(א) הסדר כובל הוא הסדר הנעשה בין בני אדם המנהלים עסקים, לפיו אחד הצדדים לפחות מגביל עצמו באופן העלול למנוע או להפחית את התחרות בעסקים בינו לבין הצדדים האחרים להסדר, או חלק מהם, או בינו לבין אדם שאינו צד להסדר."