ש. וזה כמה זמן כבר קיים בשוק?
ת. שש שנים. חמש או שש" (פרו', ע' 1541).
כאמור לעיל, על מנת לקבוע כי מוצר מסויים הינו מוצר תחליפי, די בהוכחת קיומו, בהוכחת פוטנציאל התחליפיות, ואין צורך להוכיח כי נעשה בו שימוש.
במקרה דנן, מעדותו של מר נדל עולה כי הבנק עבר לשימוש במעטפית אבל לא כל הדיוור היוצא נעשה באופן זה, וכי מהמסמכים שהוצגו בפני העד עולה כי הבנק הפחית את השימוש במעטפה הרגילה אולם לא חדל מכך. אולם די לי בעדותו של מר שפירא, אשר לא נסתר, כדי לקבוע כי המעטפית היוותה אף מוצר תחליפי ליתר שימושי הדיוור.
ב"כ נאשמים 4-5, התייחסו בסיכומיהם אף לעדויות אשר הובאו על ידי המאשימה לתמוך בעמדתה (ע' 77 לסיכומים). לדבריהם טעתה התובעת במסקנות שביקשה להסיק מקטעי העדויות הללו. כך לעניין פרשנות עדותו של מוראש, ולדבריהם, דברי העד מוכיחים דווקא את ההיפך ממה שמבקשת התובעת להסיק, היינו כי מדובר במעטפה לכל דבר. תהליך הייצור נעשה אכן במהלך אחד אולם אין קשר לשאלת שוני המוצר.
בהקשר לקטע המצוטט מדברי דגני, כל ה"הבדלים" שמונה התובעת (עמ' 48) ("נוחות השימוש", "ריכוז העבודה על ידי גורם אחד", "מחיר אפס") אינם מהווים הבדלים בין המעטפה למעטפית, ואף דגני לא טען כך.
גם הנימוק כי המעטפית אינה מתאימה לדואר תוך ארגוני או למעטפות בחירות, אינו מדוייק ואינו נימוק להבדל בין המעטפה למעטפית. מעטפות בחירות ודואר תוך ארגוני אינם דווקא שימושים טיפוסיים למעטפות, שכן לא נועדו לדיוור (ביתי או כמותי). גם לגופו של ענין, אין לכאורה מניעה פונקציונלית להשתמש במעטפית לפחות בחלק
--- סוף עמוד 53 ---
משימושים אלה (כגון תלושי משכורת בדיוור תוך ארגוני). המעטפית החליפה את המעטפה המסורתית בכל מגזרי השוק למעט מעטפות בחירות ודואר ביתי.
עוד טוענים הם שהתובעת מסתמכת באופן חלקי ושגוי (בעמ' 49 לסיכומיה) על דברי יו"ר גברעם דב גולן כאילו מדובר על "שני פלחי שוק שונים". עדותו של גולן שצוטטה, עניינה בתקופה מוקדמת שבה המעטפית והמעטפה היו "שני פלחי שוק שונים" בשל מחיר שונה. בהמשך דבריו מדבר גולן על התחרות שהתפתחה בין גברעם ובין אורדע-פרינט, מאחר שהמעטפית הפכה למוצר מתחרה של המעטפה.
לדבריהם, גם על רחל סלסי מבזק אין להסתמך מאחר שהוכח כי כניסתה של המעטפית לשוק היה הדרגתי, כדרכו של מוצר חדש.
מעמדה של המעטפית פלוס כמוצר תחליפי עולה אף ממוצג התביעה ת/169. מוצג זה הינו סיכום פגישה שיווקית חודשית (אוקטובר 1999) אשר נערכה בנוכחות נציגי גברעם וסוכניה – מטניר ואבי מעטפות, אשר חלקו הראשון הינה רשימת הטענות/ הקשיים של הסוכנים, וחלקו השני הוא תשובת גברעם לבעיות אלו.