כן עולה מעדותו של מוראש שהוא הרבה לדבר דווקא עם באוכנר ולא ישירות עם נאשם 4. מאחר ונטל ההוכחה מוטל על כתפי המאשימה, אין בכך כדי להוות ראיה עקיפה לקיומן של שיחות אחרות, אולם בעניין זה עומדים לנאשם 4 לרועץ דבריו של אהרון כהן, כפי שאפרט להלן.
באשר לכמות הרבה של נסיונות החיוג מיום 27.10.02 טוען נאשם זה כי המאשימה שגתה בדבריה ומבדיקת תדפיסי השיחות עולה כי מוראש ניסה לחייג לנאשם 4, ונעשו 7 נסיונות חיוג בלבד שאחד מהם הינו חיוג אחד המשקף שיחה בת 2:48 דקות (בשעה 12:26). זאת ועוד, בפלט (ת/7) רשומים 8 נסיונות חיוג לוויס (ולא 14), כולם בני 12 שניות בלבד, מה שמלמד כי ככל הנראה לא התקיימה עמו שיחה בפועל.
דבריו אלו של נאשם 4 אינם מדוייקים. ראשית ישנם עוד שני ניסיונות חיוג אשר עולים לכדי שיחה. בשעה 11:03 התקשר מוראש לטלפון הנייד של נאשם 4, ואורכה של השיחה היה 1:12 דקות. בשעה 11:37 נערכה עוד שיחה באורך 1:48 דקות. אף באשר לוייס אין הדברים נכונים. מלבד הטלפון הנייד, אליו אכן נעשו מספר מועט של נסיונות חיוג כאמור, נעשו עוד מספר נסיונות חיוג לטלפון הנייח (086898977 – ת/110 ע' 1) אשר הינן בגדר שיחה. בשעה 12:39 נוהלה שיחה באורך של 2:36 דקות. לאחר שבשעה 13:03 לא היה מענה בטלפונו הנייד של וויס נערכה שיחה נוספת למספרו הנייח בשעה 13:05 שארכה 3 דקות בדיוק. לאחר כעשר דקות בלבד (13:15) נערכה שיחה נוספת שארכה 2:48 דקות.
עוד עולה כי השיחות נערכו בין מוראש לבין נאשם 4 ונאשם 6 לסירוגין :
א. בשעה 10:48 נכשלו שני נסיונות לדבר עם נאשם 6. משעה 10:49, במשך 14 דקות בלבד, נעשו שני נסיונות חיוג ושיחה אחת לנאשם 4.
ב. בשעה 12:26 ניהל מוראש שיחה עם נאשם 4, כאמור לעיל, ומייד לאחר מכן ערך 6 נסיונות חיוג לטלפון הנייד של נאשם 6 ובשעה 12:39 ניהל שיחה עימו בטלפון הנייח. וכן הלאה.
אכן, כאמור, אין בניתוח רישומי השיחות כדי להוכיח את תוכנן, אולם הטענה כי שיחות אלו היו לצורך תיאום הפגישה אינן נכונות מאחר שהפגישה במלון דן אכדיה, שהיתה המאוחרת מבין שתי הפגישות במלונות דן נערכה 4 ימים לפני כן, ביום 25.10.2002 (ת/91 ש' 91-93).
--- סוף עמוד 88 ---
לדברי נאשם 4, מעיון בפלטי השיחות של נאשם 1 (ת/158) עולה שבמשך כארבעה חודשים בסוף שנת 2001 ותחילת שנת 2002 אין שום שיחה מצד נאשם 1 אליו. ביתר החודשים בהם רשומות שיחות, אלו מעטות מידי חודש בחודשו ובנות שניות ספורות. הדברים נכונים ועל כן ת/158 אינו יכול להוות סיוע לטענת המאשימה אולם אין בכך כדי לשלול קיום שיחות טלפון מאחר שלפי עדותו של אהרון כהן, כפי שיפורט להלן, נאשם 1 ניהל שיחות אלו אף ממשרדו ועל פי עדותו של דניאל יעקב היה לנאשם 1 טלפון נייד נוסף, אשר לא היה רשום על שמו או שם הקיבוץ (ראו: פרו', ע' 1284).