67. נאשמים 6-7 טוענים תחילה שתמוה בעיניהם כיצד המאשימה מציגה תדפיסי שיחות של פחות משנה אשר במרבית החודשים כמעט ואין שיחות בין הנאשמים, אולם על סמך תדפיסים אלו מסיקה המאשימה כי הנאשמים ניהלו שיחות רבות, וכך ניהלו את הקרטל הנטען. כן טוענים הם שממוצגי התביעה עולה שנאשם 7 מעולם לא שוחח בטלפון עם יתר הנאשמים או עובדי החברות הנאשמות. באשר לשיחותיו של נאשם 6 טוענים הם כי הוא לא יזם את רוב השיחות, ומלבד שיחות ספורדיות, אותן הוא נדרש לקיים כחלק משגרת עבודתו במפעל המעטפות, הוא סירב לדבר עם מתחריו, וכאשר הם, ובעיקר מוראש, ניסו לדבר עימו סירב לכך עד כדי ניתוק השיחה.
המאשימה אכן לא הציגה תדפיסי שיחות שלטענתה נוהלו במשך כל תקופת הקרטל, החל משנת 1995. כמו כן, אף מהתדפיסים אשר הוצגו בפני בית המשפט, לא עולה כי השיחות היו על בסיס קבוע אלא ישנן תקופות גאות ומנגד ישנן תקופות שפל אשר כלל לא התקיימו בהן שיחות. לא נטענה טענה כי לא ניתן היה לקבל תדפיסים מזמנים קודמים לסוף שנת 2001, ולכן העובדה שהמאשימה לא הציגה בעניין זה את כל הראיות אשר היה ביכולה להשיג תעמוד לזכותם של הנאשמים.
כמו כן, מפירוט השיחות של וייס עולה כי הוא מיעט הן בקיום שיחות והן באורכן. לאורך כל התקופה אשר לגביה הובא פירוט השיחות ניהל נאשם 6 מספר מועט של שיחות אל מוראש ואל באוכנר.
לאור האמור, תדפיסי השיחות אינם מהווים ראיה משמעותית לקיומן של שיחות תדירות, במיוחד לגבי נאשמים 6-7.
עדות אהרון כהן
68. טרם סקירת עדותו של כהן, אציין כי עד זה מהימן מאוד בעיני, וראיה לחשיבות עדותו הינם הניסיונות ההירואיים של ב"כ הנאשמים לקעקעה.
--- סוף עמוד 89 ---
כהן, איש צבא בעברו, עבד בגברעם בתפקיד מנהל ייצור במשך כשלוש שנים וחודשיים. מתוקף תפקידו זה, היה כהן חבר הנהלה והוא נכח בישיבות ההנהלה (פרו', ע' 16, ע' 109; ד/432 4.11.02). בעדותו ניכר כי דבריו דברי אמת. כמו כן, אף מאבקו על שמו הטוב בעניין סיבת פיטוריו מהווה עדות לאופיו הבלתי מתפשר (פרו' ע' 139). טענתו כי מפעל קיבוצי אינו מתנהל באופן זהה לחברה פרטית או ציבורית שאינה קיבוצית סבירה בעיני וכך אף עלה מעדותו של מוראש (שם, ע' 298) ומעדותו של אשרוב (שם, ע' 967). כמו כן, מעדויות נוספות עולה כי תפקידים מסויימים בחברה היו מיועדים אך ורק לחברי הקיבוץ, על מנת ששליטת הקיבוץ במפעל לא תאבד (ראו: פרו', ע' 31; פרו' ע' 39; פרו' ע' 62; פרו', ע' 66).