לטענת הנאשמים לא ניתן לקבל את המסמך לאמיתות תוכנו מאחר שלא ניתן להגישו והעובדה שכתב ידו של נדב מופיע עליו, אין בה די.
מסמך יכול להיות מוגש הן על ידי עורכו או כותבו והן על ידי מקבלו. מר נדב העיד כי הכיתוב "עד מתי?" הינו בכתב ידו וכי כיתוב זה מתייחס למחיר המסויים לגביו מופיעה תהייה זו. דעתי היא כי הגעת המסמך לידיו של נדב והעובדה כי התייחס לתוכנו, הופכת אותו למקבלו של המסמך אף אם הדבר לא צויין במפורש. לאור האמור הגשתו של המסמך הינה כדין.
אלא שאף לאחר הגשתו נותרה שאלת קבילותו, מאחר שכ"שעוסקים אנו בקבילות מסמך כראיה, עלינו להבחין בין שלושה מישורים: הקבילות החפצית (הפורמאלית) של המסמך, אותנטיות המסמך, והקבילות המהותית של תוכנו" (ע"פ 347/88 איוון (ג'והן) דמיאניוק נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(4) 221, 297 (להלן: "פרשת דמיאניוק")). בחינת האפשרות להגשת מסמך נחלקת לשלושה שלבים: בשלב הראשון יש להוכיח קיומו, משמע זיהוי המסמך והגשתו באופן פורמלי כחפץ. בשלב השני, יש להוכיח אמיתותו של המסמך, היותו אותנטי ולא מזוייף. בשלב השלישי יש להוכיח אמיתות תוכנו של מסמך במקום שמוגש הוא לתכלית זו (ראו: יעקב קדמי, על הראיות - מהדורה משולבת ומעודכנת (כרך שני, תשס"ד - 2003), עמ' 782; ע"א (מחוזי, ת"א) 2244/01 בנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' חברת זלוף מכניקה מדוייקת בע"מ, תק-מח 2005(4), 8679 (2005)).
במקרה דנן, נדב זיהה את המסמך ככזה אשר עליו רשם "עד מתי". די בכך על מנת להוכיח את קיומו של המסמך. עוד העיד נדב כי כתב את האמור ביחס לתוכנו של המכתב, משמע אין הוא חולק על תוכנו של המכתב, כמו כן אין הוא טוען כי המסמך זוייף. לו היה העד סובר כי המסמך אשר הוגש לו אינו אותנטי, אזי ברי שלאחר שאישר את אמיתות השורה המקבילה לתוספת אשר הוסיף היה חולק על יתר האמור מסמך.
--- סוף עמוד 118 ---
באשר לאמיתות תוכנו של המסמך, אין די בעדותו של נדב. נדב אינו כותבו של המסמך ומאחר שלגביו מסמך זה הינו בגדר עדות שמועה לא יכולה המאשימה להיבנות מעדותו ובית המשפט אינו יכול לקבל את תוכנו של המסמך כראיה. כך נקבע בפרשת דמיאניוק בעניין המישור השלישי:
"...כאן השאלה היא אם וכיצד יש בידי בית המשפט לראות את המסמך, כראיה לתוכנו, שהרי תוכנו של המסמך, כשלעצמו, הינו בגדר עדות שמיעה (להוציא דברים שכתב הנאשם בעצמו ושיש בהם להפלילו)." (שם, ע' 298).
לו היה נדב מעיד כי הדברים הכתובים במסמך ידועים לו באופן אישי, אזי ניתן היה לקבל מסמך זה אף לתוכנו, אולם לא כך הדבר. הנתון היחיד שידוע לנדב באופן אישי וצויין במפורש הינו מחיר המעטפות לגביהן כתב את הערתו. יתר האמור במסמך נותר בגדר עדות שמועה.