מעובדות אלה עולה, לשיטת ב"כ המאשימה, ששבתאי ודיין, אינם מצויים באותה קבוצת שוויון של האיגוד ולכן ההבחנה שנעשתה ביניהם על ידיה, היא הבחנה עניינית שאינה נובעת משיקולים זרים ומפלים. כן ציינה, כי ההבחנה בין הנחקרים נעשתה רק בשלבי גיבוש כתב האישום ולא בשלב החקירה עצמה, וזאת לאחר שנגבו כל העדויות ונאספו כל הראיות הרלוונטיות. מכאן שטענת הנאשמים בדבר האכיפה הבררנית ביחס לנחקרים אחרים בפרשה אינה עומדת במבחן הראשון שנקבע בפסיקה לעניין אכיפה בררנית ויש לדחותה.
ב. באשר לטענה, כי התקיימה אכיפה בררנית בייחס להתבטאויות פומביות של שרון בעניין גולן טלקום המקימות חשש לפגיעה בתחרות- ב"כ המאשימה טענה, כי הנאשמים אינם עומדים בתנאי הראשון ביחס לביסוס קבוצת השוויון. העילות לפגיעה בתחרות כתוצאה מהמלצת הנאשמים, נובעת ממעמדם כאיגוד העסקי המרכזי והמשמעותי בענף נהגי המוניות. ניסיונם של הנאשמים לבסס קבוצת שוויון, אך על בסיס השימוש בפלטפורמה במסגרתה הופצו אמירותיהם ואמירות גיל שרון, שגוי מיסודו. קו הפעולה אותו נקטו הנאשמים אמנם הופץ באמצעות מסרונים, פקסים וכן ראיונות לתקשורת, אולם עצם השמעת הדברים בכלי התקשורת אינה יוצרת את קו הפעולה, אלא מהווה פלטפורמה נוספת להפצתו בנסיבות ענייננו.
מעשיו של שרון, גם לפי בחינה מחמירה של גילוי הדעת, עלולים היו לכל היותר לעלות כדי ניסיון להסדר כובל. אף הצעדים המנהליים שנקטה הרשות נגד שרון מהווים כלי המפיג את החשש התחרותי העתידי שהמיזוג מעלה. הגשת כתב אישום מהווה הליך אכיפה בגין מעשה שבוצע ועלול היה לפגוע בתחרות בעבר, ולא נועדה להפיג את החשש התחרותי מתוך נקודת מבט צופה פני עתיד. כך שמדובר בשני מסלולים בעלי תכלית שונה המתקיימים במקביל זה לזה.
ג. באשר לטענה לאכיפה בררנית בהשוואה לקביעת הממונה על הגבלים עסקיים בדבר קו פעולה של ארגון בתי החולים הפרטיים לחולים כרוניים בישראל בו ננקטו הליכים מנהליים ולא פליליים- ב"כ המאשימה טענה, כי נפלה שגגה בטענות ב"כ הנאשמים בהפנייתם לפסק הדין בעניין בובליל בבית המשפט המחוזי בירושלים, שכן על פסק הדין הוגש ערעור לבית המשפט העליון, וזה הפך את תוצאתו במסגרת ע"פ 6328/12 מדינת ישראל נ' פולדי פרץ (10.9.13) (להלן: עניין פולדי פרץ). שם בית המשפט העליון קבע, כי הימנעות מהגשת כתב אישום, בנסיבות אותן פירטה התביעה, אינה מהווה אכיפה בררנית ביחס למקרים אחרים בהם הוגש כתב אישום. ב"כ הנאשמים אינם מסבירים מדוע עניין ארגון בתי החולים דומה לעניינם, אלא מפנים למסקנות אליהן הגיע בית המשפט המחוזי בעניין בובליל (אשר "נהפך" בעליון), כך שהם לא הרימו את הנטל להוכחת הטענה ולא ביססו טענתם.