התובעת הציגה את ת/1 – מסמך של מפעל המים כפר סבא מיום 12.9.18, שם צוין שהחוב של השוכר נכון למועד המכתב עומד על 4,958 ₪, וכי לא התקבלו התראות אודות נזילות במושכר החל מחודש ינואר 2018 ועד למועד המכתב. כמו כן, צוין שהשוכר לא פנה למפעל המים לצורך עדכון נפשות, הנחה בגין צריכת מים חריגה כתוצאה מנזילה שתוקנה או בכלל בקשר לנזילה כזו.
דיון:
13. דין התביעה להתקבל.
14. אפתח בכך שלא הוכח שהמושכר אינו ראוי למגורים. תמונות חלקיות המצביעות על מספר קילופים אינן מספקות לצורך קביעה כזו. יתרה מכך: כפי שציין בצדק בנה של התובעת, אם טוענים הנתבעים שהמושכר אינו ראוי למגורים, שמורה הייתה להם הזכות להודיע על ביטול ההסכם ולפנות אותו. יש לזכור כי זוהי תביעת פינוי, ואין היא דנה בתביעות כספיות שבין הצדדים. כידוע, לא ניתן להימנע מתשלום דמי שכירות לחלוטין בטענה שהמושכר אינו מתאים (ראו: תא"ח (שלום הרצ') 15899-05-09 גמזו לטובה נ' פרנקל (10.8.11); תא"ח (שלום ת"א) 19032-10-15 גלקסי נכסים ונדלן (1996) בע"מ נ' עילית שירותי רפואה בע"מ (29.12.15)), והנתבעים עצמם לא העלו טענה כזו, אלא טענו לקיזוזים ספציפיים, ובהם אדון כעת.
15. התובעת לא העידה, אמנם, אך אין לכך השפעה על תוצאות התביעה, מהסיבה הפשוטה, שעובדת אי תשלום דמי השכירות והתשלומים השוטפים לא הייתה שנויה במחלוקת. להנחת הדעת אציין, שקיבלתי כעובדה את הטענה לפיה הוסכם באופן עקרוני על ביצוע תיקונים וקיזוז עלותם, משום שהתובעת לא סתרה טענה זו.
16. טענת הנתבעים בנושא הקיזוזים היא טענה שהנטל להוכיחה מוטל עליהם, שכן מדובר בטענת הגנה מובהקת. הנתבעים לא עמדו בנטל זה, ואף ניתן לקבוע כי הטענה הופרכה, בפרט בהתייחס לגובה הקיזוז הנטען.
17. עדויות הנתבע והעד מטעמו לא הותירו רושם מהימן, ולקו בתמיהות וכן בסתירות רבות, גם בתוכן וגם בהשוואה ביניהן.
כזכור, הנתבע טען בתצהירו (סעיף 8.1), שכבר בחודש הראשון (קרי: חודש ינואר – פברואר 2018) הוא "נאלץ לסדר את גג הבניין". הנתבע חזר גם בחקירתו הנגדית על הטענה לפיה התיקון בוצע בחודש ינואר (עמ' 13 ש' 21 – 22). עדות זו אינה מתיישבת עם עדותו של דגן, לפיה הוא הוזמן לראשונה בחודש אפריל 2018 (סע' 3 לתצהירו, עמ' 12 לפרו' השני ש' 25 – 26). יתרה מכך, גם כאשר דגן העיד באופן שוטף על התיקון בחודש אפריל 2018 כלל לא הוזכר הגג. דגן התייחס לתיקוני אינסטלציה בלבד (עמ' 12 ש' 30).