פסק-דין
1. תביעה לפינוי מושכר.
כללי
2. המושכר הוא דירה מספר 16 ברחוב מצדה 3 כפר סבא, בשטח של כ- 66 מ"ר הידועה כגוש 7601 חלקה 81 (להלן: המושכר).
3. הסכם השכירות נחתם לתקופה 20.1.18 – 20.1.19.
בהסכם ניתנה אופציה לשוכר להאריך את תקופת השכירות למשך שנה נוספת, בהודעה של 45 ימים מראש.
דמי השכירות הועמדו על סך של 2,800 ₪ וכן נקבע כי איחור בתשלומם מעל 15 ימים יהווה הפרה יסודית.
כמו כן נקבע בסעיף 11 להסכם כי על השוכרים להמציא שטר חוב בסך של 10,000 ₪, לביטחון.
עילת הפינוי בגין אי תשלום דמי שכירות ותשלומים שוטפים
4. העילה במרכז הדיון בתובענה הייתה טענת התובעת לפיה הנתבעים אינם משלמים דמי שכירות וכן תשלומים שוטפים (ארנונה ומים).
5. אין מחלוקת בין הצדדים שדמי השכירות לא שולמו, למעט דמי השכירות בגין החודש השני וחלק מהחודש השלישי.
דמי השכירות עבור החודש הראשון לא שולמו כלל ולפי טענת הנתבעים הם קוזזו כנגד תיקון הגג, בעלות של 3,000 ₪ (תוך שנותרה יתרה בסך של 200 ₪ לזכותם של הנתבעים).
אשר לחודש השלישי, לטענת התובעת שולם סך של 2,450 ₪ עקב קיזוז נטען עבור מקלחון. לטענת הנתבע שולם סך של 2,600 ₪, שהוא הסכום המתקבל לאחר קיזוז אותם 200 ₪ בגין תיקון הגג.
אין מחלוקת כי החל מחודש 20.4.18 ואילך לא שולמו דמי שכירות כלל.
נכון למועד מתן פסק הדין מדובר ב- 5 חודשים, השקולים לדמי שכירות בסך של 14,000 ₪.
6. הנתבע 2 (להלן: הנתבע) טען שדמי השכירות לא שולמו כנגד קיזוז בגין עבודות שבוצעו, בסך של 11,700 ₪ בצירוף מע"מ, וזאת בנוסף לתשלום עבור תיקון הגג, בסך של 3,000 ₪.
7. אין מחלוקת שלא שולמו תשלומי עירייה (מים וארנונה).
התובעת צירפה לתביעתה מסמכים של אגף המים, מהם עולה שקיים חוב בסך של 2,039 ₪, וכן הגישה מסמכים נוספים בעניין – ת/1.
העדויות:
8. התובעת לא העידה. בנה של התובעת העיד כי במעמד חתימת ההסכם הוסכם שיתוקנו ליקויים בגג ובאינסטלציה. לטענתו, הנתבע הציג את עצמו כאיש שיפוצים והוסכם שיבוצע קיזוז בקשר לעבודות שהנתבע יבצע, להבדיל מתשלום לקבלן חיצוני. בנה של התובעת העיד שאושר תיקון אינסטלציה, אך לא אושר תיקון מקלחון (עמ' 6 ש' 35). בנה של התובעת הסכים שקודם לכניסת הנתבעים למושכר, לא היה מקלחון בחדר האמבטיה (עמ' 8 ש' 34 – 35).
בנה של התובעת הוסיף וציין שהמושכר היה ראוי למגורים טרם כניסת הנתבעים, כפוף לתיקונים מסוימים, מה גם שהנתבע בדק את המושכר טרם כניסתו. אדרבא, לשיטת התובעת, אם המושכר אינו ראוי למגורים כטענת הנתבעים, הם רשאים לעזוב (עמ' 9 ש' 12 – 13).