48. בחוות הדעת פורט שכרם של עובדים בשוק התקשורת בישראל.
לגבי תפקיד ארכיבאי - תפקיד שמייזל ביצעה - לוין הבהיר כי מאחר שאין נתונים לגבי עובד ארכיב בשוק התקשורת, הוא נעזר בנתוני השתכרות של ארכיבאי ברשויות המקומיות. להערכתו, מדובר בחישוב המיטיב עם התובעת שכן, ארכיבאי בתחום התקשורת מרוויח שכר הנופל מזה המשולם לעובד ברשויות המקומיות (סעיף 6.1 לחוות הדעת, עמוד 55 שורה 18).
לגבי עובד בתפקיד מפיק דסק/שטח – התפקיד שמילאה יהודה – לוין ציין שהשכר ברשות השידור ובגופים נוספים עומד על 14,000-18,000 ₪ וכי מהיכרותו עם הנתונים ידוע לו שהשכר בענף מתחיל מ- 7,900 ₪. בהתאם, השכר הממוצע למשרה מלאה הועמד על 14,983 ₪ (סעיף 6.2 לחוות הדעת)
לגבי מפיק סרטים תיעודיים וכתבות קצרות - התפקיד שמילאה ברקאי - צוין שהשכר הממוצע עומד על 14,000 - 16,000 ₪ למשרה מלאה ברשות השידור, בעוד שהשכר מתחיל מ-7,900 ₪. השכר הממוצע חושב עמד על 14,150 ₪ (סעיף 6.3 לחוות הדעת).
49. חוות דעתו של לוין היתה מפורטת ועדותו היתה קולחת וברורה. לוין הבהיר כי תחום השכר הוא נושא בו הוא עוסק והוא נהיר ומוכר לו היטב. לוין שימש כיועץ מקצועי לוועדה שבחנה את השכר המקובל ברשות השידור. לצד זה הוועדה נעזרה בחברת סקרים שבחנה את השכר המקובל בענף התקשורת ונעזרה בגורמים מקצועיים נוספים בתקשורת המסחרית.
הגם שניירות העבודה של הוועדה (לרבות תלושי שכר רלוונטיים) לא הוצגו בפנינו, לא מצאנו שלא לקבל את הנתונים שעמדו בפני הוועדה ואשר עברו תחת ידיו של לוין, שהעיד על תוכנם.
לוין הבהיר שהטווחים המקובלים בענף כפי שפורט בחוות הדעת, נוגעים למשרה מלאה, ומעבר לכך מדובר בסכומים המיטבים עם התובעות, שכן הם נוגעים לעובדים וותיקים שהועסקו ברשות השידור.
מאחר שהנתבעת היא גוף תקשורת שהוא תאגיד שידור ציבורי, מקובלת עלינו ההשוואה לשכר המשולם לעובדי רשות השידור והתאגיד.
יש להדגיש כי התובעות סיימו עבודתן בשנת 2013 והנתונים שנאספו בדוחות נוגעים לתקופה זו ואף מיטיבים, שכן סביר כי בתקופה בה התובעות החלו את עבודתן בנתבעת, השכר המקובל בענף התקשורת היה נמוך מזה שפורט בדוחות.
50. יש להוסיף שנתוני ההשתכרות שלוין הציג גבוהים מהנתונים המוצגים על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מהם עולה כי עובדים בתחום האמנות, בידור ופנאי (הנכנסים בגדר תחום התקשורת) במלכ"רים ציבוריים (רשות השידור או תאגיד ציבורי עונים להגדרה זו), משתכרים בממוצע 8,268 ₪ (נכון לשנת 2015) או 8,568 ₪ (נכון לשנת 2017):
http://www.cbs.gov.il/shnaton69/st12_43x.pdf .
מדובר בסכומים הרלוונטיים לשנים המאוחרות לסיום עבודתן של התובעת, כך שסביר שבפועל, השכר שהתובעות קיבלו עלה על שכר של עובדים ישראליים לאורך מרבית תקופת עבודתן אצל הנתבעת.
51. מקור נוסף שיכול לשמש אסמכתא או מישור ייחוס נוסף לשיעור השכר בגופי תקשורת ציבוריים, הוא פסיקת בית דין זה. כך למשל, בעניין גורדון (סע"ש (ת"א) 42969-09-14 גורדון - מדינת ישראל משרד החינוך - הטלוויזיה החינוכיתף [פורסם בנבו], 27.12.17) נדונה תביעתה של מגישת טלוויזיה, כשההשוואה שנעשתה בעניינה היתה לשכר עורכת בוותק מתקדם של למעלה מ - 30 שנים, אשר עמד על 47.9 ₪ ברוטו לשעה (באותו מקרה השוואה לא נעשתה ביחס לעובד המבצע תפקיד זהה, אלא לגורם בכיר יחסית, למי שהיתה ממונה על העובדת).
עוד בהקשר זה - בעניין עמיר, שם נדון עניינה של עוזרת במאי, נקבע כי העובדת השתכרה שכר ממוצע של 10,314.33 ₪, בגין 14 ימי עבודה ונקבע שמדובר בתמורה העולה בהרבה על זו שהיתה משולמת לה לו נקלטה כעובדת מן המניין (7,500 ₪).
הנפסק בפסקי דין אלה מהווה אינדיקציה לסכומים המקובלים בענף התקשורת, והנתונים שנסקרו בפסיקה מתיישבים עם המסקנות שבחוות דעתו של לוין.
52. זאת ועוד, ברקאי העידה כי נכון למועד הדיון היא מועסקת על ידי חברת החדשות איי 24 (I24) ומשתכרת 12,000 ₪ ל-80% משרה, 4 ימים בשבוע (עמוד 32 שורות 24-31, עמוד 42 שורה 27 עד עמוד 43 שורה 5). נזכיר שברקאי הועסקה בנתבעת כ-10 ימים בחודש בלבד, כשבפועל תקופות ארוכות היא כלל לא עבדה, וחרף זאת שכרה שולם לה במלואו.
כמו כן, מייזל שעבדה לפני קליטתה בנתבעת כשכירה, בעיתון גרמני (במשרה חלקית), העידה כי שכרה נפל מזה ששולם לה בנתבעת (עמוד 21 שורות 18-26).
יהודה התחמקה ממענה ישיר, אולם מעדותה עולה כי אינה מכירה חברות בהן השכר היומי עומד על 300 דולר כפי ששולם לה בנתבעת, ואף לא 200 דולר ליום (עמוד 13 שורות 20-31).
53. לטענת התובעות, יש להשוות את תנאי העסקתן לתנאיהם של עובדים ברשתות זרות ולא לעובדים בחברות ישראליות (ר' עדות יהודה בעמוד 13 שורה 28 עד עמוד 14 שורה 5). עוד נטען שיש לדחות את טענות הנתבעת, מאחר שלא הוצגו נתונים הנוגעים לעובדי הנתבעת (עובדים קבועים או משתתפים חופשיים במעמד A12), שעבדו לצד התובעות.
איננו סבורים שיש ממש בטענות אלה.