לבסוף הסכים הנתבע לפירוק בדרך של התחשבנות, והמחלוקת עברה לעסוק בתוכנה של זו ובפרטיה. "הבאתי לך את [הנתונים]", אמר התובע לנתבע בשיחה מיום 21.9.2015, "בשביל שאתה תתמחר את זה לפי ראות עיניך איך שאתה חושב. אני אתמחר את זה לפי מה שאני יודע ומזה נעשה את החשבון" (עמ' 3 לתמליל-השיחה מתאריך זה). הנתבע שיתף פעולה. "אם מגיע לך כסף", נשמע הוא אומר לתובע ביום 24.9.2015, "עושים חשבון. אם מגיע לך כסף, אני משלם לך" (שם, בעמ' העשירי). והוסיף: "יושבים עכשיו, עושים חשבון. אם יוצא שאתה חייב לי, אתה צריך להביא לי כסף? מה שאנחנו השקענו" (שם, שם). "ומה עם הכסף שאני השקעתי?" שאל התובע ונענה: "גם נֶחְשַׁב. אנחנו עושים חשבון מה אתה השקעת, מה אני השקעתי. אם השקעת יותר ממני, אז מגיע לך יותר ממני. אם אני השקעתי יותר ממך, אז מגיע לי יותר ממך" – דברי הנתבע (שם, בעמ' 13 ו-15).
מן ההקלטות הללו נהיר כי הנתבע עצמו ראה בתובע בן-שיח שווה-מעמד לענין המשך-הפעלתו של בית-העסק ואחר כך לענין-פירוקו. אמירה נוספת של הנתבע: "אתה זה שרוצה לעזוב אז אתה לא יכול לקבל את [שווי] המוניטין [של בית-העסק]" (שם, בעמ' 11) לא יכולה להתיישב אלא עם הכרה בקיומה של שותפות. אמירה שכזו לא תיאמר לעובד-שכיר, שמעסיקו גמר בדעתו לפטרו מבית-העסק. ואם נדרֶשת לך מובאה נוספת מן השיחה, שבשלב מסוים עלתה על שרטון, נמצאה זו באמירתו הרוגזת של הנתבע: "תקשיב טוב טוב. מרגע זה אנחנו לא שותפים. מרגע זה אתה לא עובד איתי יותר. אנחנו לא שות[פ]ים יותר. עושים פירוק" (עמ' 15, 18 ו-19 לשיחה מיום 24.9.2015). משהתלהטו הרוחות עוד נשמע הנתבע, במצוקתו, מאיים על התובע לאמור: "תקבל ממני מכתב פיטורים עכשיו. אתה לא רוצה לסגור [את החשבון באורח הוגן]"; וחרָץ: "אתה פוטרת מהשותפות שלנו" (שם, בעמ' 31 ו-37).
דברים מפורשים מאלה לא יכׂלו להיאמר. הטענה כי התובע תִּמרן את הנתבע, שלא ידע כי הוא מוקלט, לומר דברים אשר יתמכו בגרסת-התובע פשוט אינה מתיישבת עם תוכנן של ההקלטות.
15. עוד בפרשת-הראיות קרא התובע לעדות אנשים, שהעידו כי הוא הוצג לפניהם, לרבות מפי-הנתבע, כשותף בבית-העסק. "[התובע] הגיע אליי למשרד יחד עם [הנתבע]", העיד עורך-הדין עדי מנצור שהזמין עבודות מבית-הדפוס, "והם הציגו עצמם בפניי כשותפים בדפוס" (הפִּסקה הרביעית לתצהירו). מר דביר ארדיטי, שכאמור היה שותף בבית-העסק ואחר כך עזב, העיד כי "אני נכנסתי לעסק כשאני יודע ש[הנתבע] ו[התובע] שותפים. מבחינתי העסק כולו היה [התובע], ו[הנתבע] היה מעין 'שותף שקט'" (הפִּסקה השנייה לתצהירו). עֵד-תביעה זה הוסיף ואישר כי התובע רכש בכספו מכונות וציוד לבית-העסק. טיוטה של הסכם-שותפות בין השלושה – העד, התובע והנתבע – הוכנה אך לפי עדותו של מר ארדיטי היא לא נחתמה בסופו של יום משום שהוא-עצמו החליט לעזוב את השותפות. ענין זה מתיישב עם טענתו של התובע כי בינו לבין הנתבע, בשל קרבתם המשפחתית, לא נדרש הסכם בכתובים ורק מעת, שצד שלישי עורב בענין הוכנו הסכם או טיוטה של הסכם.