16. אחרי כל זאת, אם מצאתי עצמי תמֵה אל מול טענתו העיקשת של הנתבע כי התובע לא היה שותף בבית-העסק היה זה, בייחוד, למקרא דברים שכתב הוא עצמו. במכתבו מיום 4.1.2016 לעורכי-דינה של עובדת בבית-העסק, שעבודתה הופסקה, כתב הנתבע ברחל בתך הקטנה:
"יעקב סלע [התובע] היה שותף ובעל הבית ותפקידו היה ניהול הדפוס וניהול עובדים" (הנספח העשירי לתצהיר-התובע).
אפילו "ואידך – פירושה הוא; זיל גמור" (בבלי, שבת ל"א, א) לא נדרש להוסיף כאן. אין מה לפרש. אין מה ללמוד. הדברים ברורים על פניהם. משאלה הם הפָּנים, שוב אינך צריך להכביר מלים על עוּבדות נוספות והן כי התובע קיבל "מכתב-פיטורין" אך לא פיצויי-פיטורין; וכי מבחניו העיקריים של הדין לזיהויים של יחסי עובד-מעביד (ראו, למשל, דנג"ץ 4601/95 סרוסי נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד נב(4) 817, 826 (1998)) לא התקיימו בין הצדדים.
17. קביעתי היא, אפוא, כי התובע הוכיח, כל צורכו, כי הוא היה שותפו של הנתבע בבית-הדפוס ולא אך עובד שכיר אשר ניתן לפטרו במחי-מכתב. עם עזיבתו של התובע את השותפות, ופירוקה בעקבות כך, קמה לו עילה לעתור לאותן זכויות אשר נקנו לו בשותפותו. באלו אעסוק עתה.
זכויות-התובע כשותף
הזכות לפירוק ולהתחשבנות
18. לכל שותף, כך מורים סעיפים 36 ו-41(ב) לפקודת-השותפויות, זכות להודיע לשותפיו על פירוקה של השותפות. אין נצרכת התערבותו של בית-המשפט. ממילא אין מתחייב כי פירוקה של שותפות ייעשה בצו שיפוטי (רע"א 8521/09 עו"ד בירן נ' עו"ד הרמולין, בפסקה 24 לפסק-דינו של כבוד השופט חנן מלצר (פורסם באתר הרשות השופטת, [פורסם בנבו], 2.10.2014)). כך בחר התובע לפעול. השותפות פורקה לפי הודעתו לנתבע, אשר גררה אחריה את סילוקו מבית-העסק. בית-המשפט לא נתבקש לצוות על פירוק. התובע הניח לפנַי, כטענה לעובדה מוגמרת, את השותפות שהייתה ואיננה.
19. בעת-פירוקה מנתה השותפות שניים בלבד: התובע והנתבע. שותף נוסף, מר ארדיטי, פרשׁ זה מכבר לדרכו וקיבל את חלקו. בנו האחר של הנתבע, מר נתנאל יחזקאל, טרם צורף לשותפות. אדרבה, רצונו של הנתבע לצרפו כשותף שלישי היה מן הגורמים לעזיבתו של התובע.
עם פרידתו מעל דרכו של הנתבע לא קיבל התובע דבר מבית-העסק, שאותו הוא עזב. ההתחשבנות, שלא צלחה, נתגלגלה לתובענה כספית זו. ברם לא רק מרכיביה של התחשבנות נתבעו. התובע עתר, עוד, לחייב את הנתבע בנזקיו. מה אעשה ולסופה של בחינה הגעתי למסקנה כי לא הונח בסיס אלא לחלק קטן מן התביעה. נזק ממוני לא הוּכח. החלטתו של התובע שלא לפְנות לפירוק באמצעותו של בית-המשפט, המוסמך ואף נוהג להסתייע במומחים לצורך זה, חייבה אותו להוכיח לבדו, בראיות, כל מרכיב ומרכיב בתביעה הכספית. הדבר עלה בידו באורח חלקי בלבד.
זכות לחֶלק ברכוש-השותפות
20. "בהתפרק שותפות", קובע סעיף 50 לפקודת-השותפויות, "יהיה כל שותף זכאי כלפי שאר השותפים וכלפי כל מי שיש לו מכוחם תביעה בשל זכויותיהם כשותפים, שנכסי השותפות ישמשו לסילוק חיוביה של השותפות, ושהנכסים העודפים ישמשו לסילוק המגיע לשותפים לאחר שינוכה ממנו כל המגיע מהם לשותפות בשל היותם שותפים בה". בסעיף העוקב נקבעו היסודות להתחשבנות בין השותפים: