לציוד ולחומרי-הגלם הוסיף התובע את סכום-הכסף, שהוא איתר בחשבון-הבנק ואותו ניהל הנתבע עבור השותפות – 41,180 ש"ח. הוצג תדפיס מן החשבון הזה, עדכני ליום 20.9.2015 (נספח י"ג לתצהיר-התובע).
22. התרשומות שהוצגו היו מפורטות מאד. הן נחזות ככאלו, שנערכו בזמן-אמת. אלו הן נקודות לזכותה של פרשת-התביעה. מאידך גיסא, שלא כמו התדפיס מחשבון-הבנק, לא נתמכו התרשומות הללו בשום ראָיה חיצונית, אוביקטיבית, ובזאת חולשתן. בעדותו ביקש התובע לטעון כי בשיחות, שהתקיימו בינם, אישר הנתבע את תחשיביו של התובע ולכך אסמכתא בתמלילי-ההקלטות. ברם משנתבקש התובע להפנות אל האסמכתא הזו לא עלה הדבר בידיו. היה זה מן הטעם הפשוט כי בשיחות שהוקלטו לא באה ההתחשבנות לכלל-מיצוי וממילא לא נמצא הנתבע מאשר את חישובי-התובע.
23. קושי נוסף, והוא ממשי עד מאד, מצוי בעובדה שהתובע לא התייחס, מטוב ועד רע, לשאלה כלום הייתה השותפות, ערב-פירוקה, חייבת דבר-מה לצדדים שלישיים (הוזכר, בתמצית ובאורח לא ממצה, חוב כלפי אחיו-למחצה של התובע). והרי, כפי שכבר נכתב, ראש וראשונה נועדו נכסיה של השותפות, לאחר פירוקה, לפירעון-חובותיה כלפי מי, שאינם השותפים.
24. מן התובע היית מצָפֵּה כי יניח לפניו של בית-המשפט את חוות-דעתו של מומחה לענינים הללו, נסמכת על ראיות אובייקטיביות כמו תיעוד חשבונאי או דיווחים לרשויות הרלוונטיות. התובע לא עשה כן. ענין זה עלול היה לחרוץ לשבט את גורלה של התובענה הכספית כולה. אלא, שאינני סבור כי זו היא תוצאה נכונה וצודקת. לכך שני טעמים. ראשית, זולת הכחשתם של הנתונים שהציג התובע, לא הניח הנתבע לפנַי שום תשתית חלופית, מגובּה בראיות ועליה ניתן לבסס קביעות לגבי הרכוש אשר נותר בבית-העסק לאחר פירוקה של השותפות, הן בצדו החיובי של המאזן והן בצד-החובות. שנית, וחשוב עוד יותר, נהיר כי הנתבע הוסיף להפעיל את בית-הדפוס לאחר עזיבתו של התובע. כלומר, התובע הותיר אחריו בית-עסק פעיל. המאמץ הניכר, שהוכח כי הוא השקיע בעשייתו של בית-העסק לכזה, לא יוכל להיוותר ללא התייחסות כל שהיא. אמת, הוצאתו של התובע מן ההליך הזה וידיו על ראשו אינה ראויה. אין היא הולמת, אפילו שמלוא-הפרטים לא הוכח די צורכו, את העובדה הנהירה כי התובע תרם ליצירת-נכסים של השותפות, ואלה נותרו כולם בידי-הנתבע.
זאת ועוד. תוצאה אחרת תוביל לכך שמחדלים, אשר למרבה הצער נדמה כי נפלו בניהולה המשפטי של התביעה, ואין התובע אחראי להם אישית, יונחו כולם לפתחו. ענין זה – קשה הוא. בסופו של יום, הלוא, אין ענין להליך אלא בבעלי-הדין לבדם.