מכלול-הנתונים – על מה שיש בם ומה שאין, ועל המסגרת הדיונית שאותה בחר התובע להצגתם, הוליכני למסקנה כי על בית-המשפט לערוך אומדנה. טבעה של זו הוא כי יש בה יסוד של שרירות. טבעה הוא, גם, כי עליה להקל עד מאד עם הנתבע שכן אך תחליף-מעט היא לנשיאה בנטל-ההוכחה. באומדן שמרני, המבקש להתחשב בכל אשר פורט לעיל, אעמיד את שוויו של רכוש-השותפות, בסופו של חודש ספטמבר 2015, על מחצית בלבד ממה שטען לו התובע, כלומר על סך של 118,375 ש"ח. לזכותו של הלה אפסוק, כפי חלקו בשותפות קודם לפירוקה, מחצית מן המחצית הזו, היינו, סך של 59,188 ש"ח בלבד ובמעוגל – 59,200 ש"ח.
זכויות בחובותיהם של לקוחות
25. הבחינה המקצועית, הנערכת בגדרו של הליך שיפוטי לפירוק-שותפות, רשאית לקחת בחשבון חובות, שהשותפות זכאית לפרוע מידיהם של אחרים ובמיוחד מצד לקוחות, שטרם שילמו. חובות שכאלה נחשבים, מן הבחינה העקרונית, נכס של השותפות (רע"א 8521/09 עו"ד בירן הנ"ל, בפסקה 38(ב) לפסק-דינו של כבוד השופט מלצר). הסברתי כבר שהתובע לא נקט דרך זו, ומכאן ניתן היה לטעון כי מה לו בחובות, שטרם נפרעו ואת סכומיהם לא קיבל הנתבע לידיו.
עם זאת, אינני סבור כי נכון להתעלם מן הזכות, העומדת למפעיליו דהיום של בית-העסק לפעול לפירעונם של החובות הללו. חובות, שנוצרו בעת שהתובע היה שותף וייפרעו לאחר שפורקה השותפות – זכאי התובע לחלקו בם.
אלא, שגם בנדון נמצאו ראיותיו של התובע חלקיוֹת. הוא הניח לפניו של בית-המשפט "דו'ח חייבים", עדכני לאוקטובר 2015 והופק, לפי עדותו המהימנה עלי, מן המערכת הממוחשבת בבית-העסק (נספח י"ד לתצהירו). הדו"ח הזה מסכם יתרה של חובות לגבייה ושיעורם 60,419 ש"ח. התובע עתר לזקוף לזכותו מחצית מן הסכום הזה. החסר הראיתי מתבטא בכך, שאינך יכול לדעת מהו הסיכוי לגבייתם של החובות הללו ומה תהא, במקרה הצורך, העלות של אכיפת-פירעונם. בחובות אבודים, ממש כמו בהליכים לגבייתם של חובות, לא סבר התובע, בתביעתו זו, כי עליו להשתתף. חוות-דעת של איש-מקצוע, יודגש שוב, ויכולה להעריך את הפרמטרים החסרים – לא הוצגה. בנסיבות אלו קביעתי היא כי לא ניתן להכיר, ושוב על דרך האומדן, בסכום גבוה מ-10,000 ש"ח כחלקו של התובע בחובות העתידים להיגבות.
השקעותיו השוטפות של התובע
26. גורלה של ההכרעה בראשה הנוסף של התובענה, ובה עתר התובע להשיב לידיו את "החזר ההשקעה שהשקיע" בבית-העסק, נגזר לשבט. נכללו בכך סכומי-הכסף, שהכניס הוא אל הקופה, כמו גם האמור בנספח השביעי לתצהירו וכולו השקעות בייצורה השוטף של הכנסה. ככל, שהשקעותיו של התובע נתגלמו ברכוש, שעמד לשותפות במועד-פירוקה, הרי שמעֲנה לדבר ניתן כבר בחלקם הקודם של הדברים. תביעה נוספת, בראש נפרד זה, איננה אלא תביעה בכפל אשר לא תוכל להיעתר.