בסעיף 4 לנוסח ההסכם להארכת ההלוואה מיום 9.6.15 שצורף לתצהיר שהגיש גולדיאן בהליך אחר בתמיכה לבקשה למימוש מישכון [נ/5] והשונה בפרט זה באופן המעורר תמיהות מהנוסח שצרף לתצהיר עדותו כאן, מופיעה ההוראה הבאה: "להבטחת חלק מהחוב מוחזק סכום בסך 100,000 ₪ שהינו בנאמנות בידי עו"ד רון טורקלטאוב. ידוע למלווה ומוסכם עליו כי הסך הנ"ל משמש בעת חתימת ההסכם זה כבטוחה לערבות בנקאית שהעמידה הלווה ואשר טרם פקע תוקפה, כך שהחזקת הסכום בנאמנות כאמור כפופה להיתכנות חילוט הערבות".
36. מכאן שעל פי הכתובים אחר חתימת הסכם ההלוואה הראשונה בשנת 2013 הייתה אמורה התובעת להחזיק בידיה "המחאה בנקאית" של החברה לצורך פירעון ההלוואה, בטוחה זו הייתה אמורה להתעדכן בהתאם להסכם ההלוואה השנייה, וביום 9.6.15 הוחזקה על ידי הנתבעת ערבות בנקאית שהעמידה החברה אשר טרם פקע תוקפה.
להיכן נעלמו אותן בטוחות?
37. בתצהיר עדותו הראשית התעלם גולדיאן כליל מהטענה לעניין ההמחאה הבנקאית, שכאמור הועלתה כבר במסגרת בקשת ההתנגדות, ועת עומת בחקירתו הנגדית עם נוסח הסכם ההלוואה הראשונה נמצאו בפיו רק התשובות הדחוקות הבאות [עמ' 28 לפרוטוקול, שורות 6-17]:
"ש: קיבלתם? (לא ברור)?
ת: אני חושב שיש צ'ק,
ש: למה לא צ'ק בנקאי?
ת: לא יודע, לדעתי זה טעות,
ש: לא זה לא יכול להיות אני אסביר לך למה זה לא יכול להיות,
ת: זה טעות,
ש: תני לי לשאול אני מבקש,
ת: אם היה לה כסף,
ש: אדוני אני לא רוצה את הפרשנות אני שאלתי אותך,
ת: זה טעות הדפסה זה הכול.
ש: יש פה טעות הדפסה אתה אומר?
ת: הדפסה."
בהמשך עדותו נשאל גולדיאן גם ביחס לערבות הבנקאית המוזכרת בהסכם ההארכה ושב על טענה דומה [עמ' 30 לפרוטוקול, שורות 13-18]:
"העד, מר גולדין: זה שוב טעות אין ערבות בנקאית זה שוב טעות זה לקחו כנראה אותו עורך דין שעשה את ההסכם לקח את מה שכתוב בהסכם הראשון והפיק את הנוסח,
(מדברים יחד)
העד, מר גולדין: תראה בוא נדבר עובדות לנו אנחנו לא קיבלנו ערבות בנקאית לא חשבנו שמגיע לנו ערבות בנקאית וככל שכתוב פה ערבות בנקאית זה טעות קולמוס אני לא יודע מה זה. עשו (לא ברור) מה אני אעשה,"
38. הלכה היא כי על כתפי הטוען שהסכם כתוב אינו משקף את כוונת הצדדים באופן שבו נוסח רובץ נטל בלתי פשוט. תוקפו של כלל ראייתי זה יפה במיוחד כאשר מעלה את הטענה מי שמטעמו נוסח ההסכם ושמלוא המידע ביחס להסכם ולטיוטות מצוי בידיו. [ראו ע"א 1527/16 כאמל מוחמד שיבלי נ' מדינת ישראל רשות מקרקעי ישראל (2018), ע"א 8091/03 תאומים תחנות דלק (1984) בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל – מחוז מרכז (2001) דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים כרך ב 761 (1992)]