57. נימת גרסתה של הנתבעת לפיה חתמה על ההסכמים ב"עינים עצומות" [ראו עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 25-26] בלא לברר דבר, מקהה גם את טענתה כי התובעת ועו"ד טורקלטאוב הסתירו ממנה את המידע כי עיקרם של כספי ההלוואה השנייה נועדו לכיסוי חובות עבר, שהרי התובעת הודתה שלא ידעה דבר משום שבחרה שלא לדעת דבר, ולא השתכנעתי כי אם הייתה יודעת שכספי ההלוואה השנייה מיועדים לכיסוי חובות לא הייתה חותמת על הסכם ההלוואה השנייה. משכך אף אם הייתי רואה הצדק להטיל על התובעת חובת גילוי הנובעת מפערי הכוחות בין התובעת המיוצגת, לבין הנתבעת הבלתי מיוצגת והחברה הבלתי מיוצגת, ובשים לב אף לכך שעל הסכם ההלוואה חתם בשמה מי שהוצהר באותו הסכם כי אינו מייצג אותה, הרי שעדיין לא מולאה דרישת הקשר הסיבתי לצורך ביטולו של חוזה בעילת ההטעיה.
58. גם טענות הנתבעת לפיהן התובעת ועו"ד טורקלטאוב עשו שימוש בכספי ההלוואה למטרות שלא יועדו להם ובניגוד לתנאי ההסכם, וכי פעולות נטענות אלה מקימות לנתבעת הגנה מפני התביעה השטרית, לא בוססו דיין, ובפרט משנטל ההוכחה רובץ על כתפי הנתבעת. אין חולק כי בהסכם ההלוואה הראשונה ובהסכם ההלוואה השנייה נקבע כי כספי ההלוואה אשר יופקדו בחשבון הליווי של הפרויקט ישמשו למטרות אשר פורטו בהם. כעולה מנספחי תצהיר העדות של עו"ד טורקלטאוב ומחקירתו הנגדית [וראו תשובתו לעניין זה בעמ' 52 לפרוטוקול, שורות 16-30] אין ספק כי הוצאו מחשבון הליווי כספים לצורך תשלומים אשר קשורים לפרויקט, אך לא נמנו על המטרות האמורות. מן הבחינה המשפטית אין לקבל את הטיעון שבפי התובעת כי אופן ניהולו של אותו חשבון אינו מעניינה, ואינו יכול להיזקף לחובתה, שהרי על פי הסכם ההלוואה ניהל אותו עו"ד טורקלטאוב בנאמנות עבורה בלבד, כשלוחה, ומשכך הוא בגדר "ידא אריכתא" שלה, והיא נושאת באחריות לכל מעשיו. עם כל זאת, ההנחה כי בשל הפרה נטענת זו, המתבטאת בכך שנעשה שימוש בכספי החשבון לטובת צרכים אחרים של הפרויקט, נגרם לחברה או לנתבעת נזק לא הועמדה על אדנים ראייתים מוצקים, לרבות חשבונאיים, ומשהנטל להוכיח קיומה של טענת קיזוז ושיעורה רובץ על כתפי הטוען לקיזוז [ראו ע"ע (ארצי) 1638/04 אברהם כליף נ' עיריית ירושלים (2008), ע"א 579/85 אריאן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד מ(2) 765, ע"א 2702/92 גינזברג נ' בן יוסף, פ"ד מז(1) 540; ע"א 467/88 קול אטום מפעלי מתכת וחשמל בע"מ נ' צפורן, פ"ד מה(2) 242, ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ''ד לו(3) 518], ואף אם נניח שהמדובר בהפרה יסודית שהקימה, לחברה או לנתבעת, זכות ביטול עקב כך, הרי שבכל מקרה חייבות הן בהשבה של מה שקיבלו.