כלומר, במצבים שבהם חל נוהל אלימות, הוא מקרין לא רק על התנאים להבאת הבקשה לדיון בוועדה הבין-משרדית – אלא גם על אופי השיקולים שעליה לשקול, משקלם היחסי, והאיזון הראוי ביניהם. בבואה להכריע בבקשות להסדרת מעמד בני זוג זרים בישראל, על הוועדה לאזן, אפוא, בין שיקול הזיקה ובין תכלית ההגנה על קרבנות אלימות, ולהיזהר ממתן בלעדיות לראשון תחת שקלולו עם האחרון בצורה מדודה בהתאם לנסיבות.
התכלית של נוהל אלימות ביחס לקטגוריה השנייה היא הכרה בכיעור של מצב בו דיני ההגירה מביאים, דה-פקטו, להפיכתה של אישה לקורבן אלימות בתוך ביתה ובתוך נישואיה, ומונעים ממנה להיחלץ ממעצר בית זה. אם סיום הנישואין על רקע האלימות יביא להרעת מצב הקורבן, התוצאה – גם אם אינה מכוונת – היא השתקת קולה של הנפגעת. גם אם מדובר בזר שאינו אזרח במדינת ישראל לא ניתן להישאר אדיש לכך. המאבק בתופעת האלימות במשפחה חשוב מכדי שניתן יהיה להסתפק במראית עין של טיפול בנפגעים, אשר אינו מגובה בהשפעה ממשית על הסדרת המעמד. ברי, אפוא, כי נוהל אלימות רואה באלימות שיקול בעל השלכה מהותית על ההכרעה בעניינו של המבקש – וכי כך ראוי שיהיה.
13. מטבע הדברים, נימוקים אלה מלמדים כי גם בעניינם של מבקשים המשתייכים לקטגוריה הראשונה – קרי, הורים לילדים משותפים – תיוחס משמעות רבה לשיקול האלימות. עם זאת, מערך השיקולים שעל הוועדה הבין-משרדית לשקול ביחס למבקשים אלה שונה, והוא מעורר את השאלה השנייה בה נחלקו הצדדים: האם עמידה בתנאי הסף שנקבעו בקטגוריה הראשונה תוביל, כברירת מחדל, להסדרת מעמד המבקשים, בהסתמך על שיקולי האלימות וחזקת הזיקה המגולמים בהם.
התשובה לשאלה האמורה חיובית בעיקרה – ובוודאי נוטה יותר לצד החיובי מאשר לצד השלילי. כפי שהובהר בעניין זוולדי (פסקה 16), בעניינם של הורים לילדים משותפים קיימת אמנם משמעות תיאורטית לשיקול הזיקה – אלא שמן הבחינה המעשית די בעצם קיומו של ילד משותף כדי ליצור "חזקת זיקה":
"שיקול הזיקה, עובר כחוט השני במסלולי ההתאזרחות השונים. כך, ניתן לומר כי אף מקום בו לא מצוין תנאי זה במפורש, דוגמת מקום בו יש לבני הזוג שהקשר ביניהם פקע ילדים, קיימת חזקה כי עצם הקשר של בן הזוג הזר עם ילדיו, מקים זיקה שכזו".
ברי כי זיקה כזו עלולה לעודד ניצול הכללים. עם זאת, נוצרה זיקה ויש לשקול הכיצד להתייחס אליה. אכן, כאשר המבקש עומד בתנאי הסף הקבועים ביחס להורה, נוהל אלימות אינו דורש ממנו להתייצב לראיון הבוחן את מכלול זיקותיו לארץ ולמדינת מוצאו – כפי שעל מבקשים המשתייכים לקטגוריה השנייה לנהוג. אדרבה, די בכך שהילד המשותף "מצוי במשמורת בן הזוג הזר או שבן הזוג הזר מקיים איתו קרוב ורצוף ודואג למזונותיו וצרכיו, וחוות דעת מקצועית [...] קבעה כי עזיבת בן הזוג הזר את הארץ תפגע באופן משמעותי בילד" (סעיף ג.6.1.4 לנוהל אלימות), כדי ליצור בין ההורה ומדינת ישראל זיקה הגוברת על זיקות מתחרות. בשורה התחתונה, המשמעות היא כי אם התמלאו תנאי הסף הקבועים בנוהל, שיקול האלימות – אליו מצטרף שיקול הזיקה הנגזר מנוכחות הילד המשותף – יטו, כברירת מחדל, את הכף לזכות הסדרת המעמד.