פסק-דין
השופט נ' הנדל:
בקשת רשות ערעור זו מצויה בצומת המשולש שבין האישי, האנושי והציבורי. בין אישה, נתינה זרה, שנפלה קורבן לאלימות מצד בן זוגה הישראלי, בין ילדתה הקטנה, כבת 5, שהיא אזרחית ישראל, ובין הוועדה הבין-משרדית למתן מעמד מטעמים הומניטריים (להלן: הוועדה הבין-משרדית), ומערכת השיקולים שעליה לשקול בדונה במעמד האם. זוהי בקשת רשות ערעור על פסק הדין בו דחה בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (עמ"נ 68103-03-17; השופט ע' שחם), את ערעור המבקשות על פסק דינו של בית הדין לעררים בירושלים (ערר (י-ם) 2209/14; הדיינת ב' תם) – והותיר על כנה את ההחלטה שלא להעניק למבקשת 1 (להלן: המבקשת) מעמד במדינת ישראל.
רקע וטענות הצדדים
1. המבקשת, נתינה זרה, נכנסה לראשונה לישראל בחודש ספטמבר 2005, כעובדת בתחום הסיעוד – והיא שוהה בה מאז כדין. ביום 11.3.2011 נישאה המבקשת לאזרח ישראלי, ובעקבות זאת ניתן לה, ביום 30.4.2012, רישיון לישיבת ארעי מסוג א/5, והיא החלה בהליך המדורג לקבלת מעמד קבע. בחודש יולי 2013 נולדה לבני הזוג ילדה משותפת – היא מבקשת 2, אזרחית ישראל (להלן: הבת) – אך מספר חודשים לאחר מכן הודיעה המבקשת כי "הנישואין הסתיימו על רקע של אלימות במשפחה", וביקשה להסדיר את מעמדה לפי נוהל 5.2.0019 ("נוהל הטיפול בהפסקת הליך מדורג להסדרת מעמד לבני זוג של ישראלים כתוצאה מאלימות מצד בן הזוג הישראלי"; להלן: נוהל אלימות) של המשיבה (להלן: הרשות). בהמלצת הוועדה הבין-משרדית החליט מנכ"ל הרשות לדחות את הבקשה. נקבע כי מאחר ובן הזוג הישראלי – שהורשע בעבר בעבירות מין, בגינן ריצה תקופות מאסר ממושכות – אינו שומר על קשר עם בתו, ומאחר ולמבקשת אין בני משפחה אחרים בישראל, לא התקיימו "טעמים הומניטריים מיוחדים" להסדרת מעמד המבקשת.
בעקבות ערר שהגישו המבקשות, הורה בית הדין לעררים לוועדה הבין-משרדית לשוב ולבחון את הסוגיה בראי טובת הבת. הבחינה המחודשת הובילה לתוצאה זהה: יו"ר הוועדה עמד על זיקתה הדלה של המבקשת לישראל, ומצא כי על אף ההתקרבות בין הבת לאביה, "למען שלומן של הבת והמבקשת יוטב להן אם יתאחדו עם משפחתה של המבקשת בחו"ל ולא יישארו בישראל לצד אב אלים וללא משפחה". בית הדין לעררים שב, אפוא, ונדרש לערר המבקשת – והפעם דחה אותו לגופו, לאחר שמצא כי ההחלטה בעניינה אינה חורגת ממתחם הסבירות. על פי השקפתו, עמידת המבקשת בתנאי הסף הקבועים בנוהל אלימות פתחה בפניה את דלתות הוועדה הבין-משרדית, אך אינה מהווה תחליף לבחינה פרטנית של מכלול הנסיבות – לרבות עוצמת הזיקה של המבקשת לישראל ולמדינת מוצאה – על ידי הוועדה. לפיכך, זו פעלה בסמכות כאשר בחנה את הבקשה לגופה, ובהכרעתה – המבוססת על ניתוח מקיף של זיקות המבקשת וטובת הבת – לא נמצא פגם.