מן הטעמים הללו – ומנימוקים נוספים הקשורים בטובת הבת – המבקשות קוראות להסדרת מעמד המבקשת בישראל, אם באמצעות הארכת תוקף רישיון הישיבה הארעי שלה מסוג א/5, ואם בדרך של מתן תושבות קבע. זאת, "מכוח חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952" (להלן: חוק הכניסה). יצוין כי ביום 31.10.2017 הורתה חברתי השופטת ד' ברק-ארז כי רישיון הישיבה הנוכחי של המבקשת יעמוד בעינו עד מתן החלטה אחרת.
3. בתשובתה לבקשת רשות הערעור, טענה הרשות כי דין הבקשה להידחות על הסף ולגופה תוך חיוב המבקשות בהוצאות. על הסף, מפני שהיא אינה מעוררת שאלות החורגות מעניינם של הצדדים להליך, ואינה עומדת בקריטריונים למתן רשות ערעור בגלגול שלישי. זאת, בייחוד נוכח מומחיות הערכאה הראשונה – קרי, בית הדין לעררים – בתחומי עיסוקה. לגופה, מפני שלא נפל כל פגם בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים. על פי השקפת הרשות, האינטרס הציבורי שביסוד נוהל אלימות חשוב, אך "עומד הוא לצד שיקולים אחרים" שהאיזון ביניהם הביא ליצירת ההסדר הקיים: הקלה בתנאי הסף להבאת בקשת בן הזוג הזר לפני הוועדה הבין-משרדית – והכרעה בה על פי המבחנים הרגילים. משכך, לא נפל פסול במשקל שהעניקה הוועדה הבין-משרדית לאלמנט הזיקה, מה גם שמדובר רק באחד מתוך מכלול השיקולים הלגיטימיים שהובילו להחלטתה.
אשר לטובת הבת – הרשות מציינת ש"אין מחלוקת כי מדובר בנושא מורכב [...] וכי יש לכך פנים רבות". עם זאת, שעה שהוועדה הבין-משרדית התייחסה למגוון השיקולים, לרבות הקשר הבלתי יציב עם האב, עבירות המין בהן הורשע, והיכרותה של הבת עם משפחת המבקשת, הרי ש"במכלול הדברים" החלטת הוועדה הבין-משרדית סבירה – בייחוד על רקע ההלכה הקובעת כי מקום מגוריו של קטין נגזר מזה של הוריו, ולא להפך.
השתלשלות ההליך
4. ביום 30.11.2017 הודיעה הרשות כי אין בכוונתה להרחיק את המבקשת מישראל ללא בתה, וכי בדעתה לנקוט את הצעדים הנחוצים לביטול צו עיכוב היציאה שניתן לבקשת האב. ערב הדיון בתיק, הגישה הרשות הודעת עדכון נוספת, אליה צורפו דוחות עו"ס לעניין סדרי דין. מן הדוחות עולה כי בן הזוג הישראלי שב לפגוש את הבת – אם כי באופן בלתי סדיר – וכי "בכל המפגשים ניכר קשר חם בין האב לבין בתו, האב מגיע עם מתנות מותאמות [...] ובמהלך המפגש מביע כלפיה תשומת לב רבה, אהבה וחום. [הבת] מגיבה אל האב בחיוב, שמחה לראותו ונהנית לשחק עמו".
בעקבות הדיון שהתקיים ביום 21.3.2018, התבקשה הרשות להודיע האם היא מסכימה להצעה שהוצעה לסיום ההליך – הצעה שהייתה מקובלת על המבקשות. ביום 27.3.2018 הודיעה הרשות כי החליטה "לפעול מיידית לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ שהוצא נגד המבקשת 2", וכי "תפעל להבאת עניינן של המבקשות, פעם נוספת, בפני הוועדה ההומניטרית וזאת תוך הבאת הערות בית המשפט הנכבד, כפי שעלו בדיון שהתקיים, בפני הוועדה". בנסיבות אלה, טענה הרשות כי בקשת רשות הערעור התייתרה ודינה להימחק.