כאמור, ערעורה של המבקשת על פסק הדין נדחה. בית המשפט לעניינים מינהליים קבע כי נוהל אלימות הגמיש את הקריטריונים להנחת בקשות להסדרת מעמד על שולחן הוועדה הבין-משרדית – אך אינו משפיע על אופן פעולת הוועדה, ואינו מגביל את שיקול דעתה. כמו ביחס לכל זר אחר שנישואיו הסתיימו, על הוועדה לבחון את "קיומו של שיקול הומניטרי מיוחד, העשוי להצדיק מתן מעמד" – תוך מתן משקל לזיקות המבקשת לישראל ולמדינת מוצאה, ולשיקולי טובת הבת. בנסיבות העניין, נקבע כי לא נפל פגם המצדיק התערבות בפסק דינו של בית הדין לעררים. בית המשפט קמא חתם את דבריו בהתייחסות לצו עיכוב יציאה מהארץ שהתברר כי ניתן – בהליך אחר, ולבקשת בן הזוג הישראלי – כנגד הבת (להלן: צו עיכוב היציאה), וציין כי "עניין זה חורג מסמכותי בגדרי ההליך שבפני, אשר עניינו במעמד המערערת, ואין בו כדי להשפיע על תוצאת ההתדיינות הנוכחית". מכאן בקשת רשות הערעור.
2. לטענת המבקשות, ההכרעה בעניינן מייצגת תמורה משמעותית במדיניות הרשות כלפי זרים נפגעי אלימות במשפחה – וילדיהם הישראליים – ומכאן שבקשתן מעוררת שאלות משפטיות וציבוריות עקרוניות, המצדיקות מתן רשות ערעור.
לגופם של דברים, המבקשות סבורות כי פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים – בו נקבע, כאמור, כי האלימות שהביאה לסיום הנישואין לא תשפיע על מערך השיקולים של הוועדה הבין-משרדית – חותר תחת תכלית נוהל אלימות, ומרוקן אותו מתוכן. לטענתן, יש לצמצם את שיקול דעת הוועדה הבין-משרדית בנוגע לזרים הבאים בגדרי נוהל אלימות, ולקבוע כי "רק במקרים חריגים, בהם הנסיבות הפרטניות מצדיקות סטייה מתכלית הנוהל, יהיה מקום לדחות בקשה" העומדת בקריטריונים המפורטים בנוהל. המבקשות מוסיפות כי ההורות לילד ישראלי יוצרת חזקה לפיה זיקת המבקש למדינת ישראל גוברת על זיקתו למדינת המוצא, ומטילה על כתפי הרשות את נטל סתירת "חזקת זיקה" זו. לדידן, לא זו בלבד שהחזקה שנוצרה בעניינן – עם לידת הבת – לא נסתרה, אלא שעלה בידיהן להוכיח כי זיקת המבקשת לישראל גוברת גם בהתאם למבחנים המקובלים. לבסוף, המבקשות משיגות על המשקל שהעניק בית המשפט קמא לקשר הרופף שבין בן הזוג הישראלי לבתו – ומציינות כי בכל מקרה האב חזר לא מכבר לפגוש את בתו, כך שאף זכותם של שני אזרחים אלה לחיי משפחה תומכת בהסדרת מעמד המבקשת. כמו כן, מבקרות המבקשות את הקביעה כי הרקע האלים של בן הזוג הישראלי תומך בהרחקתן מישראל, וטוענות כי זקיפת האלימות שחוותה המבקשת לחובתה, תוך הצגת הגירוש מן הארץ כאקט שנועד "להגן" עליה ועל בתה, בלתי מתקבלת על הדעת.