3. סוגיה נוספת שאף לה יש חשיבות נוגעת לשאלת טובתה של הקטינה במדינת המוצא של האם. הטענה כי לא ניתן לכך משקל מספק (בהשוואה לטובת הקטינה בישראל) הועלתה לראשונה מצד המבקשת בהליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי, והוא דחה אותה מטעם זה, מבלי להתייחס לגוף הדברים. אולם, משקבענו כי התיק יוחזר לוועדה הבין-משרדית לצורך בחינה מחודשת של מכלול השיקולים, ראוי להוסיף ולומר כי גם שיקול זה הוא רלוונטי. הקטינה היא אזרחית ישראלית, שזכאית לקבל בארץ שירותי בריאות ורווחה. שאלת רווחתה של הקטינה במקרה שבו תעבור לחיות במדינת המוצא של האם – מבחינת תשלום מזונות ושירותי חינוך ובריאות – אף היא שאלה שעל הוועדה לבחון. על כך יש להוסיף כי טיעון נוסף שעלה בהקשר זה – ולא התברר באופן מלא בפנינו – נגע לשאלה של הסדרת מעמדה של הקטינה במדינת המוצא של המבקשת ולאפשרות שלא תהיה זכאית בה לאזרחות. ניתן לצפות כי הוועדה הבין-משרדית תידרש בהחלטתה לכל ההיבטים האמורים.
4. באופן כללי יותר, מעבר להיבטים הפרטניים של הנהלים הנוגעים למעמדם בישראל של בני זוג שאינם אזרחי או תושבי המדינה אני סבורה ששומה על רשות האוכלוסין וההגירה להפנים את הפן העקרוני של הדברים. כפי שהדגיש חברי, אי-מתן משקל לכך שהקשר הזוגי התפרק על רקע אלימות עלולה – בפועל – לחשוף את בני הזוג הזרים – בדרך כלל נשים – לאלימות מתמשכת ואף לסכנת חיים. זאת, כאשר הן נדרשות לבחור בין שתי רעות: הישארות במדינה גם במחיר של חשיפה יומיומית לאלימות מבית מצדו של בן זוג ישראלי או הרחקה מן המדינה בנסיבות שעלולות להיות קשות מאד להן או לילדיהן. אכן, תחילתו של הליך לרכישת מעמד אינה מבטיחה את סיומו. אולם, יש מקום ליישום הנהלים באופן שיתמרץ נשים שלא להיאלץ לשאת תנאי חיים פוגעניים בגוף ונפש, ואולי אף – חלילה – לסכן את נפשן ממש.
ש ו פ ט ת
אשר כל כן, הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט נ' הנדל.
ניתן היום, ד' בתשרי התשע"ט (13.9.2018).
ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט