56. גם בתכתובות שהתנהלו בין הצדדים לא מצאתי אינדקציה לכך ששהוסכם בין הצדדים כי מר עזר נתן הלוואת בעלים לחברה. לטענת מר עזר דרישתו להשבת ההלוואות הועלתה במכתב מיום 5.12.10 ששלח למר יאיר, וזאת כאשר הצדדים כבר היו מסוכסכים ומנהלים הליכים משפטיים. במכתב אומנם נטען לקיומו של חוב אישי של החברה למר עזר בגין הכנסת דמי ניהול לחברה (נספח 30 לת/3). ברם במכתב זה כשלעצמו אין כל הבהרה חד משמעית, כי הכספים הועמדו לחברה כהלוואה. עיינתי גם במכתב התשובה ששלח מר יאיר למר עזר מיום 18.12.10 ולא מצאתי שיש בו הודאה שהחברה חייבת את הכספים האמורים למר עזר כהחזר הלוואה. מר יאיר אכן מאשר במכתבו כי מר עזר הכניס כספים לחברה, אולם אין כל התייחסות לא לסכום הכספים וגם לא לעניין סיווגם.
לא הוכח הסכם בעל פה
57. מקובלת עליי גרסת הצדדים לפיה עד לשנת 2007 בין הצדדים שררו יחסי אמון מיוחדים והם פעלו במשך שנים בשיתוף פעולה ובהתאם להבנות ולהסכמות שגיבשו ביניהם בעל פה מעת לעת. כך בין הצדדים אין כל הסכם כתוב המשקף את ההסכמות שגיבשו עם הקמת החברה.
58. ואולם התנהלות זו של החברה, בפרט בענייני ניהול הכספים, שעה שאין מחלוקת שמר עזר הוא שכיהן כדירקטור יחיד בה וניהל את כספיה, יש בה כעת לפגוע ביכולתו להוכיח את טענותיו בעניין הלוואת הבעלים. אומנם גם הסכמות שאינן כתובות יכולות לחייב את הצדדים שהם בעלי מניות בחברה ובלבד שהוכח כי אכן הצדדים גיבשו את ההסכמות הנטענות בעניין. נטל ההוכחה לקיומה של הסכמה כזו מוטל על הטוען לקיומה שעליו ליתן פרטים קונקרטיים אודות תוכנה של ההסכמה והנסיבות בהן התגבשה כגון מועד ומקום (ראה לעניין זה: ע"א 3807/12 מרכז העיר אשדוד ק.א בע"מ נ' שמואל שמעון (22.01.2015); ע"א 2792/03 יצהרי נ' טל אימפורט (מוצרי היער) בע"מ (14.12.2006); ע"א 8845/12 רום נ' זאבי (25.11.2014)).
59. בענייננו, טענותיו של מר עזר לעניין ההסכמות הצדדים בעל פה בקשר להלוואותיו לחברה הוכחשו בעדותם של האחים צדיק. לגרסת האחים צדיק כל הצדדים הסכימו מלכתחילה על השקעת הון משותפת בחברה ומעולם לא דובר על מתן הלוואת בעלים לחברה. כמו כן גרסתו של מר עזר גם עומדת בסתירה למכלול הראיות בתיק ומשכך אין מנוס מן המסקנה שלא עלה בידו של מר עזר להוכיח, כי נכרת בין הצדדים הסכם בעל פה בקשר להלוואותיו הנטענות לחברה (ראה לעניין זה: עדות האחים צדיק בפרוטוקול מיום 23.2.2016 עמ' 56 ועמ' 64 ).
60. בנוסף עיון בדוחות הכספיים של החברה נכון לשנת 2001 מלמד כי לחברה כן היו הכנסות בסך 363,282 ₪ ובשנת 2002 היו לחברה הכנסות בסך 513,264 ₪. כך שגם אם ננכה מהכנסות החברה ההכנסה החודשית שקיבלה החברה מחברת צמח בסך 30,000 ₪, שלטענת מר עזר הגיעו לו ואשר הועברה לחברה כהלוואת בעלים , ניתן להיווכח כי לחברה היו הכנסות של מעל 150,000 ₪ לשנה. זאת כאמור בניגוד לטענות מר עזר כי עד לשנת 2005 לחברה לא היו הכנסות כלל. משכך גם לא הייתה כל סיבה למתן הלוואת בעלים לחברה.
61. אציין כי קיים הגיון רב בטענת האחים צדיק כי אין כל נימוק המצדיק את האבחנה של מר עזר הרואה רק את הכספים שטוען שהעמיד לטובת החברה כהלוואת בעלים ואילו כספים שהאחים צדיק הכניסו לחברה יסווגו כהשקעת הון שתוחזר אליהם רק בדרך של חלוקת דיבידנדים, על כל המשתמע מכך. בנוסף, אם כל הכספים שמר עזר השקיע בחברה הם רק הלוואת בעלים, אז מהי התמורה שנתן מר עזר לחברה תמורת מניותיו ומה היתה השקעתו בחברה?
62. האמור לעיל מייתר את הצורך לדון בטענות מר עזר בעניין אי השקעת כספים מצד מר בועז בחברה. למעלה מן הצורך אומר כי הקצאת המניות למר בועז בשיעור 33% משקפת את הסכמת הצדדים לשתפו בפעילות העסקית של החברה כבעל מניותיה. משהחליטו הצדדים להקים את החברה בשותפות, הם סיכמו בידיעה מלאה ביניהם את מידת השקעותיהם בחברה, את תפקידיהם השונים ובהתאם לחלק את אחזקת המניות. כמו כן לו היה ממש בטענת מר עזר לפיה מר בועז לא השקיע "ולו שקל אחד בחברה", הריי שמתבקש היה שמר עזר היה דורש כי זכויותיו של מר בועז בחברה ידוללו כתוצאה מכך, אולם להפך בשנת 2007 מר בועז, קיבל בהסכמת מר עזר, חלוקת דיבדנדים שווה יחד עם מר עזר ומר יאיר.
63. נוסף על האמור, מתן ההלוואות הנטענות על ידי מר עזר לא רק שלא תועד במסמך או בסכם, אלא מעדותו של מר עזר כלל לא ברור מה הוסכם בקשר להלוואות, באיזו תנאים ניתנו, מה הריבית, ומה מועד ההחזר של ההלוואות. אם כפי גרסתו של מר עזר מדובר בהלוואת בעלים, הגם שיש בין הצדדים יחסי אמון, נדרש היה לקבוע גם בעל פה את המאפיינים הבסיסים של ההלוואות ובפרט שאשר עסקינן בהלוואות בסכום גבוה של מעל מיליון ₪. לעניין זה אציין כי מר עזר לא יכול היה להסביר מדוע הלוואה אישית אחרת שהעמיד לחברת צמח על סך 367,000 ₪ עוגנה במסמך, הסכם הלוואה מפורט ונרשמה בספרי חברת צמח, כאמור במכתב מרו"ח אבי גולדברג מיום 27.8.01 (נספח 15 לת/3).
64. עוד לא הובהר אם כטענת מר עזר פעילות החברה הופסקה בשנת 2002-2003, מדוע היה צורך להמשיך ולהעביר לחברה כספים בדרך של הלוואת בעלים. כמו כן לא הובהר מדוע ממועד סיום מתן ההלוואה בשנת 2004 ועד לפרוץ הסכסוך בשנת 2007 מר עזר לא נקט באף פעולה להשבת כספי ההלוואה? היה מצופה שכבר עם פרוץ הסכסוך, או בתוך זמן סביר ממועד סיום מתן ההלוואות, ישלח מכתב דרישה בעניין. הבחירה של מר עזר להתנהל באופן חד צדדי ולמשוך כספים כהחזר הלוואה וזאת בחלוף שנים, ללא כל הודעה מוקדמת ובעת שהצדדים מנהלים ביניהם הליכים משפטים רבים, תמוהה.
65. כמו כן התייחסותו של מר עזר להלוואות בכתבי הטענות ובעדותו אינה אחידה ורצופת סתירות. תחילה, בכתבי ההגנה בתביעות הכספיות, בתביעה שכנגד ובבקשה לביטול עיקולים מר עזר טען למתן הלוואות לחברה על דעת עצמו ומבלי שיידע איש בעניין. טענה זו סותרת את טענתו בהליך זה כי בין הצדדים נוצר הסכם בעל פה בדבר מתן הלוואות בעלים לחברה (ראה לעניין זה: עמ' 19 לפרוטוקול; עדות מר עזר בדיון בבקשה לביטול עיקולים עמ' 19-20 לפרוטוקול) .
66. רק בתצהירו שהוגש במסגרת תביעת הקיפוח טען מר עזר לראשונה כי עם הקמת החברה הוסכם בין הצדדים כי הוא יממן את פעילות החברה בכפוף לכך שהסכומים יושבו לו בעתיד כהלוואת בעלים (ס' 16 לת/3).
67. גם החלטת החברה, בהסכמת מר עזר, בשנת 2007 לחלק דיבידנדים לבעלי המניות קודם להחזר הלוואות הבעלים סותרת את טענת מר עזר בדבר קיומה של הלוואת בעלים. נזכיר כי חברה רשאית לבצע חלוקת דיבידנדים מתוך רווחיה ובלבד שהחלוקה לא תעמיד את החברה במצב של חדלות פירעון. ככל שמר עזר העביר לחברה את הכספים כהלוואות, ולטענתו החל משנת 2002-2003 פעילות החברה הופסקה ולא צפויות בה הכנסות ממשיות, הריי שחלוקת הדיבידנדים מסכנת את החזר הלוואותיו והיה מצופה, ממי שכיהן כדירקטור יחיד ובעל מניות בה, שלא יחתום על פרוטוקול המאשר את ביצוע החלוקה אלא שיתנגד לחלוקת הדיבידנדים ואף ינקוט בכל האמצעים העומדים לרשותו כדי למנועה על מנת להבטיח את פירעון הלוואותיו.
68. גם בגרסת העדים שהובאו מטעמו של מר עזר, לא היה כדי לבסס את טענותיו. מתצהירו של רו"ח כהן עלה כי הוא לא נכח בעת גיבוש ההסכמות בין הצדדים בדבר מתן ההלוואת בעלים לחברה וידיעתו בעניין זה היא רק פרי אמרותיו של מר עזר. בנוסף, בחקירתו הנגדית התברר כי רו"ח כהן לא ידע לנקוב במועד בו מר עזר סיפר לו על ההסכם, והאם זה נעשה בשיחת טלפון או מעיון במסמכים שמחלקת ביקורת במשרדו דרשה.