48. בענייננו, טוען מר עזר בתצהירו, כי מימן פעילות חברת י.ע.ץ באמצעות שתי הלוואות בעלים בסכום כולל של כ 1,200,00 ₪. לטענתו, מתן ההלוואות נעשה בהסתמך על "מערכת הבנות" בין הצדדים בה הוסכם כי מר עזר יעמיד לחברה את המימון הנדרש להפעלתה, בכפוף לכך שסכומים אלו יושבו אליו בעתיד.
49. אין מחלוקת בין הצדדים כי לא נערך הסכם כתוב, זאת לטענת מר עזר, נוכח יחסי האמון ששררו בין הצדדים. עם זאת, מר עזר טוען כי בינו לבין חברת י.ע.ץ נכרת הסכם הלוואה בעל פה שעל קיומו יש ללמוד מהתנהגות הצדדים.
50. כך לדוגמה מר עזר לומד על הסכמה למתן הלוואת בעלים מן העובדה כי בשנת 2001, הוא העמיד לטענתו לטובת החברה, את הלוואה ראשונה, בסך של כ - 180,000 ₪ ששימשה עבור רכישת רכב על-ידי החברה למר יאיר וכן לצרכי הוצאות והתארגנות נוספים. הלוואה זו הוחזרה למר עזר על-ידי החברה עוד באותה שנה. זאת על ידי כך שמר עזר משך בעצמו מחשבון החברה 180,000 ₪ .
51. יצוין כבר עתה כי איני מקבלת קיומה של הסכמה בדרך של התנהגות במקרה זה משום שמר עזר אינו מכחיש שפעל באופן חד צדדי ועצמאי בעניין. כך גם לגבי ההלוואה השנייה הנטענת בסך 900,000 ₪ שמר עזר טוען שנתן לחברת י.ע.ץ בין התאריכים 31.5.01 ועד 2.3.04. גם כאן מדובר בפעולה שנעשתה על ידי מר עזר באופן עצמאי ללא כל הוכחה לקיומה של הסכמה בעניין מצד האחים צדיק.
52. כזכור האחים צדיק טענו כי הם כלל לא ידעו על ההלוואות הנטענות בזמן אמת, גילו אותן רק בדיעבד ולאחר שהתברר להם שמר עזר משך כספים מחשבונות החברה, ומשכך הגישו כנגדו את התביעות הכספיות. האחים צדיק טענו כי טענות מר עזר בקשר להלוואות דנן נטענו לראשונה במסגרת ההליכים המשפטים המתנהלים בין הצדדים ולטענתם טענה זו לא נשמעה מעולם מפיו של מר עזר והיא הושמעה על ידו בדיעבד כדי ליתן הסבר למשיכות הכספים שבוצעו שלא כדין. לגרסתם בעת הקמת החברה הוסכם כי כל אחד מבעלי המניות יזרים כספים לחברה ממקורותיו כהשקעה בחברה, כאשר חלוקת המניות השוויונית תומכת בגירסתם כי הוסכם עלהשקעה בחברה באופן שווה. כמו כן נטען כי בניגוד לטענות מר עזר בקשר להעדר הכנסות לחברה בתחילת דרכה , הריי שמעיון בדוחות הכספיים של החברה עולה כי לחברה כן היו הכנסות של מאות אלפי שקלים בכל שנה.
53. במצב עניינים זה אין מנוס מן הקביעה כי טענות מר עזר המוכחשת על ידי האחים צדיק לא הוכחו ונותרו כטענות בעלמא, ללא כל ביסוס עובדתי. הסכמת הצדדים ביחס לאופן מימון פעילות של החברה בדרך של הלוואת בעלים לא מצאה ביטויה בהסכמים כתובים, בהחלטות, תכתובות או ברישומי החברה. אין כל מסמך או תיעוד מזמן אמת על ידי צד כלשהו בקשר להלוואות הבעלים הנטענות.
54. כמו כן עדותו של רו"ח כהן, סותרת לחלוטין את טענותיו של מר עזרבעניין. רו"ח כהן שלל בעדותו את האפשרות כי ניתנה לחברה הלוואת בעלים ואישר בייחס לכספי ההלוואה השנייה, הנטענת, כי מדובר בכספים שהם הכנסות של החברה. לדבריו אומנם "מר עזר גרם לסכום זה להכנס כהכנסה" (עמ' 143 לפרוטוקול ישיבת יום 20.9.16) אך חזר והדגיש כי הכספים הם אינם הלוואה וטען כי החברה שילמה מס בגין הכנסה זו ולכן הם מסווגים כהכנסה.
55. המומחה מיכאלי, שחוות דעתו הוגשה מטעם האחים צדיק, התייחס לרישומים בדוחותיה הכספיים של החברה בין השנים 2004-2006 ולכרטסת הנהלת החשבונות מהשנים 2007-2009 וקבע כי אין כל רישום שהחברה חייבת לבעליה כספים כהלוואת בעלים. בנוסף, בעדותו הוא הסביר כי אין גם כל הגיון עסקי בהסכמת הצדדים להסדר מעין זה. וכך לדבריו:
"... שבעלים מעביר כספים לחברה כפי שהעביר, באמצעות חשבוניות הכנסה שהחברה שילמה עליהם מס, זו הכנסה של החברה, החברה שילמה על כך מס, ובעצם מי שהעביר את הכספים ודורש חזרה אותם מחזיק רק שליש בחברה וזה לא סביר שישתמש בכלי הזה כשהוא מחזיק רק שליש ליצור לעצמו הלוואה מותנית שצריך להחזיר לו בהתקיים תנאי מסוים. ... אין שום סבירות והיגיון עסקי או חשבונאי לעשות את זה לתוך חברה שבה אני מחזיק כבעל מניות שליש ולא ליצור לעצמי, מראש, ולא כתנאי, את הזכאות להחזר ההלוואה ב-100% ללא כל תנאי. זה ברמה הראשונה. ברמה השנייה – זה נעשה באמצעות חשבוניות הכנסה. החברה נתנה לכאורה שירותים על פי החשבוניות לחברה אחרת, כמו המרמן, גבתה מהם כספים, וכשכספים נכנסו לחברה הם נכנסו כהכנסות החברה והחברה שילמה עליהם מס חברות, המדינה לצורך העניין השתתפה בהכנסות אלה, במקום שאם זה היה מוגדר כהלוואת בעלים מראש המדינה לא הייתה זכאית לקחת מס".