ט. בטרם אחתום, אציין כי הנחיית היועץ המשפטי לממשלה 6.2000 שעניינה הסמכות להתחייב בחוזים בשם המדינה מסדירה נושא זה ומזכירה, כי הסמכות להתחייב בחוזים בשם המדינה נובעת בדרך כלל מחוק נכסי המדינה, תשי"א-1951, ובמקרים מיוחדים מכוח הוראות ספציפיות אחרות. ראו גם חוזר המנהל הכללי של משרד הפנים 5/2009 (למצער, החל עכשיו) ובו "נוהל מסירת עבודות משפטיות לעורכי דין חיצוניים ברשויות מקומיות", שם נאמר בסעיף 10.1 "הסכם ההעסקה שבו תתקשר הרשות עם עורך הדין ייערך בכתב, יגדיר את העבודה אותה יבצע עורך הדין בהתאם להודעה שפירסמה הרשות, את התמורה בגין העבודה ואת דרכי הפיקוח על ביצועה". וכאן המקום להזכיר כי סעיף 221 לפקודת העיריות (נוסח חדש) קובע את הסמכות להטלת חיוב אישי על בעלי תפקידים ברשות מקומית בשל אחריותם להוצאה בלתי חוקית (ראו גם הנחיה 8.2000 להנחיות היועץ המשפטי לממשלה, מ-23.8.01). ראוי להעלות דבר זה בהקשר דנא, ואין צורך להכביר מלים. די לחכימא, כי ההנחיות לסיטואציות מעין זו בה נתקלנו בתיק זה ראוי שתהיינה "מהודקות", כדי להסיר מכשול ולשמור על כספי הציבור ועל תקינות המינהל הציבורי.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור פסק דינו של השופט י' דנציגר.
ניתן היום, י"ג בטבת תשע"א (20.12.2010).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט