פסק-דין
השופט י' דנציגר:
לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בע"א 6504-08-07 [פורסם בנבו] שניתן על ידי כבוד השופטים א' דודקוביץ, ד"ר א' סטולר ו-מ' יפרח ביום 4.5.2008.
העובדות הצריכות לעניין
1. בין השנים 1970 ו-1986 ובין השנים 1995 ו-2000 העניק המבקש שירותי עריכת דין למשיבה (להלן: המועצה). עד לשנת 1999 שירותים אלו ניתנו מבלי שנערכו הסכמי שכר טרחה בכתב, וגובה שכר הטרחה סוכם בין המבקש לראש המועצה מדי שנה.
2. בשנת 1999 נערך הסכם בכתב בין הצדדים שתוקפו עד לסוף שנת 1999 ובמסגרתו הוסכם מהם השירותים המשפטיים שיספק המבקש ומהו שכר הטרחה שיושלם לו בגין שירותים אלו. ביום 17.9.2000 הודיעה המועצה למבקש כי ההתקשרות עימו תופסק החל מיום 31.10.2000.
3. המבקש הגיש תביעה לבית המשפט השלום בראשון-לציון כנגד המועצה בה טען כי זו חבה לו כספים בגין השירותים שנתן לה בשנים 1999 ו-2000. כן נתבעו פיצויי הסתמכות בגין הנזק שנגרם למבקש כתוצאה מהפסקת ההתקשרות עימו.
4. בית משפט השלום (השופטת ע' וינברג-נוטוביץ) קיבל את עיקר תביעתו של המבקש והורה למועצה לשלם למבקש סכומים שונים בגין שכר טרחה שלא שולם לו. כן הורה בית משפט השלום למועצה לשלם למבקש פיצויי הסתמכות בשל סיום ההתקשרות מבלי שניתנה הודעה פרק זמן סביר לפני כן. במסגרת פסק הדין קבע בית משפט השלום כי על אף שלא נערך הסכם בין הצדדים העונה על התנאים הקבועים בסעיף 232 לצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), התשי"ח-1958 (להלן: הצו) בקשר עם מתן שירות המבקש למועצה (למעט לשנת 1999), הרי שיש לפסוק למבקש שכר ראוי בגין מתן השירותים כאמור.
5. על פסק הדין הוגשו ערעור וערעור שכנגד. בעוד שהמועצה טענה כי לא היה מקום לפסוק שכר ראוי למבקש בהעדר הסכם העונה על דרישות סעיף 232 לצו בגין מרבית השירותים שנתן למועצה, המבקש טען כי לא נערך הסכם בכתב החתום על ידי ראש המועצה וגזבר המועצה כנדרש על פי סעיף 232 לצו שלא באשמתו אלא על רקע מאבקי הכוחות במועצה, ולפיכך אין להענישו בגין התנהלות זו של המועצה.
המועצה הוסיפה וטענה כי נפלו טעויות שונות בפסק דינו של בית משפט השלום באשר לרכיבי שכר הטרחה השונים שנתבעו על ידי המבקש. המבקש מצידו השיג על דחיית חלק מרכיבי שכר הטרחה שתבע, וכן על האופן בו חושב שכר הטרחה ביחס לרכיבים שהתקבלו.
לבסוף, טענה המועצה כי לא היה מקום לחייבה בתשלום פיצויי הסתמכות, בעוד המבקש טוען כי היה מקום לפסוק פיצויי הסתמכות בשיעור גבוה יותר.
6. בית המשפט המחוזי קיבל באופן חלקי את ערעור המועצה ודחה את הערעור שכנגד שהגיש המבקש.