בית המשפט המחוזי קיבל את טענת המועצה לפיה אין היא חבה בתשלום שכר טרחה למבקש מאחר שלא נערכו ביניהם הסכמים בכתב החתומים על ידי ראש המועצה וגזבר המועצה כנדרש לפי סעיף 232 לצו. בהקשר זה נקבע על ידי בית המשפט המחוזי כי ההסכמים שנערכו בין המועצה למבקש הינם הסכמים בלתי חוקיים כאמור בסעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), התשמ"ג-1973 (להלן: חוק החוזים), וכי נוכח התכלית המונחת בבסיסם של סעיף 203 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: פקודת העיריות) וסעיף 232 לצו, אין מקום להכיר בתביעה לשכר ראוי בגין שירותים שנתן המבקש על פי הסכמים אלו, כפי שניתן היה לעשות מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט או מכוח סעיף 31 לחוק החוזים. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי המבקש, אשר תחום מומחיותו הוא בדיני רשויות מקומיות, ידע כי משאין הסכם בינו לבין המועצה העומד בתנאי סעיף 232 לצו "הוא שם כספו על קרן הצבי".
נוכח קביעותיו אלה, ביטל בית המשפט המחוזי את קביעות בית משפט השלום לפיהן המבקש זכאי לשכר ראוי בגין השירותים המשפטיים שנתן למשיבה במהלך השנים 1999 ו-2000, למעט לעניין שכר הטרחה והוצאות המשפט בגין "תיק פוגץ", לגביהם נקבע כי היה הסכם בכתב. בנוסף, קיבל בית המשפט המחוזי את טענות המועצה ביחס להפרשי שכר הטרחה שנתבעו בגין שנת 1999.
7. מכאן בקשת רשות הערעור שלפנינו.
נימוקי בקשת רשות הערעור
8. תחילה טוען המבקש כי הפסיקה הסותרת בבתי המשפט המחוזיים ובבתי משפט השלום בנוגע לאופן יישומם של סעיף 203 לפקודת העיריות ושל סעיף 232 לצו, כמו גם קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה פסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 683/87 עיריית עפולה נ' גל אדריכלים בע"מ ([פורסם בנבו], 31.12.1987) (להלן: עניין גל אדריכלים) הינו בגדר "הלכה ואין מורין בה" - מלמדים על חוסר הבהירות באשר לאופן בו יש ליישם הוראות חוק אלה. חוסר בהירות זו מקימה, לטענת המבקש, עילה למתן רשות ערעור.
9. לגופם של דברים, טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי טעה בקביעתו לפיה אין הוא זכאי לשכר ראוי. המבקש סומך טענתו זו על עקרונות מתחום דיני עשיית עושר ולא במשפט וכן טוען כי התנהגות המועצה הייתה חסרת תום לב. המבקש שב וטוען כי לא נערך הסכם בכתב העונה על דרישות סעיף 232 לצו בשל מאבקי הכוח שהיו במועצה ולא מיוזמתו או באשמתו. כן שב המבקש ועומד על ניסיונותיו החוזרים והנשנים להביא את המועצה לחתום עימו על הסכם בכתב לשנת 2000, ועל כישלונותיו להשיג מטרה זו. עוד טוען המבקש כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי עומד בסתירה לפסק הדין של בית משפט זה בעניין גל אדריכלים וכן לפסקי דין שניתנו בבתי המשפט המחוזיים ובבתי משפט השלום במקרים דומים.