65. זאת ועוד: ראוי לחדד היבט נוסף של הקושי הניצב בפנינו בעת בחינת ההחלטות שהתקבלו. בשונה ממקרים אחרים שנדונו בפני בית משפט זה, אין בפנינו החלטה בודדת בעניין הקצאת מקרקעין לגורם זה או אחר, או החלטה של מועצת מקרקעי ישראל בעניין מדיניות. בפנינו ניצבות שורה של החלטות של גורמי רמ"י השונים – ובכלל זה הנהלת רמ"י ומועצת מקרקעי ישראל – שאופיין אינו כשל החלטת מדיניות מובהקת. המדובר בהחלטות שעניינן התקשרות של שתי רשויות ציבוריות עם חברה פרטית בנושא שיש לו היבטים מסחריים וציבוריים כאחד (ראו גם: עניין אסל, בפסקה י"ב). ההחלטות בעניין זה הן אפוא תוצר של משא ומתן "עסקי" ממושך בין הצדדים ושל דיונים שנערכו במסגרת פנימית של הרשויות המינהליות הרלוונטיות, ובהם נשקלו, כך נטען לפחות, השיקולים הרלוונטיים בהקשר זה. אלמנט המוסיף למורכבות העניין במקרה זה הוא כי קידום העסקה היה מלווה גם בהליכים תכנוניים מורכבים וממושכים שקודמו במקביל ושבמסגרתם הועלו טענות רבות בעניין טיב העסקה ומאפייניה. במלים אחרות, אין לשכוח שמדובר בהסכם שכשמו כן הוא – "הסכם משולש". לבד מרמ"י והשער לישראל גם העירייה הייתה צד לו. האינטרסים של רמ"י ושל העירייה אינם בהכרח זהים, ואף עניין זה מוסיף למורכבות שבבחינת העסקה בכללותה.
66. הדברים אמורים גם בשים לב לאמת המידה להתערבות בהחלטותיה של רמ"י. כידוע, מקום שבו מסור לרשות שיקול דעת, רשאית היא לבחור בין החלופות השונות הקיימות בנסיבות העניין ובלבד שהחלופה שאותה בחרה מצויה במתחם הסבירות (עניין הסכמי בז"ן, פסקה 18 לפסק דינה של השופטת (כתוארה אז) א' חיות). זאת, בשים לב גם לכך שהרשות המינהלית נהנית בדרך כלל ממומחיות או מניסיון רלוונטי בתחום שעליו היא מופקדת (ראו: עע"ם 8284/08 תעשיות אבן וסיד בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 30 (13.9.2010)). אם כן, רק במקרים שבהם נמצא כי החלטותיה של הרשות חורגות ממתחם הסבירות – עשוי בית המשפט להתערב בהן ולפסול אותן (ראו: שם; בג"ץ 8615/14 פלדשטיין נ' מועצת מקרקעי ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 21 (5.1.2017); דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך ב 763-764 (2010)).
67. על רקע זה, ובהתחשב בכל האמור, אנו סבורים כי בסופו של דבר לא הורם הנטל שיצדיק את התערבותנו. לא נכחד, הטענות שעניינן שקילות התמורות בעסקה טרדו את מנוחתנו. דומה כי אף רמ"י עצמה הסכימה כי עמדו בפניה חלופות סבירות למתווה העסקה הנוכחי, אולם חזרה וטענה כי החלופה שנבחרה לבסוף – על שקילות התמורות שבה – שיקפה איזון בין שיקולים רלוונטיים שונים ממבט רחב. עיניהם של גורמים רבים ברמ"י בחנו לאורך השנים את מתווה העסקה, ונדרשו לה גורמים מקצועיים ומשפטיים שונים (ראו: עניין הסכמי בז"ן, בפסקה 19). אכן, לא כולם היו חפים מביקורת ביחס למתווה העסקה, והדברים אמורים בהקשר זה בפרט ביחס לדו"ח מבקר המדינה בנושא. יחד עם זאת, בסופו של דבר כלל הגורמים האמורים מצאו כי לא נפל פגם של ממש במתווה ובחרו לאשרו ולקדמו. גורמי התכנון השונים אף נדרשו לעסקה מן המישור התכנוני, בחנו חלק מהטענות שהעלתה העותרת – ובכלל זה לעניין חוסר ההתאמה של תכנית איחוד וחלוקה בהסכמה בנסיבות העניין – ודחו אותן.