52. לא זו בלבד, בתביעה שהועברה לבורר נידונו רכיבים סוציאליים נוספים ובכללם - דמי הודעה מוקדמת, דמי הבראה, פדיון ימי חופשה, פדיון ימי חגים והפרשה לפנסיה וכן פיצויי פיטורין (ראו בחלק העליון לעמ' 28 של פסק הבורר), אשר למעט רכיב אחד שהינו פדיון ימי חופשה בסך של 23,670 ש"ח כולם נדחו.
עם זאת, בחינת בקשתם של המבקשים מגלה, כי אלה עתרו לבטל את פסק הבורר אך בעניין הרכיב שנתקבל כאמור ולא בעניין יתר הרכיבים שנדחו, הכל כדלקמן:
"חרף האמור לעיל, בכל הנוגע להיבט יחסי העובד – מעביד הבורר קבע כי בפסק הבוררות כי על החברה לשלם לג'מאל את הסך של 23,670 ₪...מכוח ההכרה השגויה שהתקיימו בין ג'מאל לבין החברה יחסי עובד – מעביד, וזאת בניגוד ובהיעדר סמכות לדון ביחסי עובד ומעביד" (סעיף 62 לבקשה).
53. ברי כי עניין זה אך מחזק המסקנה בדבר חוסר תום ליבם של המבקשים. לו היתה טענתם של המבקשים מועלית בתום לב, היה מצופה מהם להעלות את טענתם כבר בפני הבורר, ומשזו הועלתה רק כעת, לכל הפחות, לטעון במסגרתה אף ביחס ליתר הרכיבים בהם פסק הבורר, הרכיבים שנדחו.
54. לאור האמור לעיל, נדחית גם טענתם השנייה של המבקשים.
55. לאור האמור לעיל, מצאתי לדחות את טענת המבקשים, כי יש לבטל את פסק הבורר מכוח סעיף 24(1) לחוק הבוררות.
מכאן לטענה, כי הבורר פעל ללא סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם בוררות – סעיף 24(3) לחוק הבוררות:
56. טענה זו קשורה בטבורה לטענה שנטענה ביחס לעילת הביטול מכוח סעיף 24(1) לחוק.
57. עם זאת, שעה שדחיתי את הטענה, כי הסכם הבוררות (אשר נטען לגביו כי הותנו במסגרתו עניינים קוגנטיים) היה חסר תוקף, הרי שכפועל יוצא אני דוחה גם את הטענה כי הבורר פעל בחוסר סמכות בעניינים אלו.
58. כעולה מהסכם הבוררות, הצדדים להסכם הבוררות הסמיכו את הבורר לדון בכל התביעות שלהם התלויות והעומדות בבתי המשפט ו/או בבתי הדין, לרבות אלה שבכוונת הצדדים להגישם ישירות לבורר (וראו עמ' 1 להסכם הבוררות, וכן ראו סעיף 10-11 לבקשת המבקשים). לפיכך, שעה שהצדדים הסמיכו את הבורר בהסכם לדון בעניינם אלו, ושעה שקבעתי שהסכם זה היה בר תוקף, הרי שהבורר לא חרג מכל סמכות שהוענקה לו.
59. עוד נטען בעניין עילת ביטול זו (של חריגה מסמכות), כי הסעד היחידי שניתן לעתור מכוח הוראות סעיף 191 לחוק החברות עליה השתית ג'מאל את תביעתו הינו רכישה כפויה של מניות ג'מאל על ידי עלי. לפיכך, הרי שהבורר לא היה מוסמך להשית באופן אישי על עלי תשלום בסך של 600,000 ₪ (ראו סעיפים 16-19, וכן 36 לבקשה). בעשותו כן, הרי שהוא חרג בשל כך מהסעדים נשוא תביעת ג'מאל.