35. תחת העילה הנקובה בסעיף 24(1) לחוק הבוררות חוסות מספר אפשרויות. בספרה, בוררות - דין ונוהל כרך ב 1135 (מהדורה רביעית מיוחדת, 2005), מונה המלומדת סמדר אוטולונגי ז"ל(להלן: "אוטולנגי") את האפשרויות הללו, ואלה הן הרלוונטיות לענייננו:
"הכיצד יתכן, שיינתן פסק בורר, שעה שכלל לא היה בין הצדדים הסכם בוררות? ..."נוסף על הדוגמאות שהובאו להסכם שאינו בר תוקף, נדון להלן במקרים נוספים: ...לפי ס' 3 לחוק, "אין תוקף להסכם בוררות בענין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים". עניינים כאלה הם, לדוגמא, נושאים המוסדרים בחוקים קוגנטיים. (שם, בעמ' 987, ו- 994).
36. כעת נשאלת השאלה - האם טענות בדבר קיפוח המיעוט הן מסוג הטענות העומדות לבעל דין כזכות קוגנטית שאין הוא רשאי להסכים להעבירה לבירור בבוררות, ובאם נחתם הסכם בוררות לגבי נושא זה הוא נעדר כל תוקף?
37. טענות בדבר קיפוח המיעוט הינן טענות שאין לגביהן קביעה נחרצת בפסיקה האם ניתן לבררן בהליך של בוררות. בעבר נשמעה הדעה, כי אין כל מגבלה בניהול בוררות בעניינים הנוגעים לקיפוח המיעוט. לעומת זאת, בתביעה נגד נושאי משרה בחברה בעילות של הפרת חובות אמון וזהירות, הועלת הדעה שלפיה אין מקומה של תביעה כזו בבוררות, מאחר והוראות החוק בעניין זה הן קוגנטיות (ראו ספרו של ישראל שמעוני, אופק חדש בבוררות מהדורה שניה מורחבת, התשע"ד -2014 (להלן "שמעוני") בעמ' 73, ו- 87, והאסמכתאות שם, וכן- אוטולנגי, בעמ' 143-144 והאסמכתאות שם). יחד עם זאת, בעניין האחרון, דובר בקביעה שניתנה ביחס לחברה ציבורית ולא לחברה פרטית כמו במקרה דנן.
38. ברע"א 9542/06 נתן ליכטנשטיין נ' איי.אי.ג'י החזקות במשכנתאות בע"מ (פורסם בנבו, 14.01.2010) (להלן: "פרשת ליכטנשטיין") דחתה כב' השופטת א' פרוקצ'יה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי שבה התקבלה בקשת המשיבות לעכב הליכים בתובענה מחמת קיומה של תניית בוררות בין הצדדים. טענת המבקש (שם) בבקשת רשות הערעור היתה, כי אין תוקף להסכם הבוררות, שכן הסכסוך נעוץ בין היתר בקיפוח זכויות המיעוט בחברה, וטענות אלה עניינן בחקיקת מגן של חוק החברות ואינן ניתנות לבירור בהליכי בוררות.
וכך קבעה כב' השופטת פרוקצ'יה:
"אין הכרח לקבוע קביעה נחרצת בשאלה האם תביעת עושק מיעוט נתונה לבוררות, וזאת מן הטעם שככל ומתברר כי התביעה היא תביעה כספית לאמיתה, וטענות בדבר קיפוח המיעוט הן כסות בלבד, מתייתרת השאלה העקרונית בדבר ישימותו של מנגנון הבוררות על תביעה כזו...יתר על כן, העקרון לפיו אין לברר מחלוקת בנושאים של זכויות שמקורן ב"חוקי מגן" או בעניינים בעלי אופי חוקתי אינו כלל נוקשה, וניתן בנסיבות מתאימות לחרוג ממנו (רע"א 4710/00 גושן נ' סימינריון גבעת חביבה פ"ד נה (2) 426, 431 (2001)). בענייננו, אין צורך להכריע בשאלה האם תביעה שנושאה קיפוח המיעוט במסגרת סעיף 191 לחוק החברות ניתנת להכרעה במסגרת בוררות. זאת, מהטעם כי אף שהתביעה נוסחה בלשון עילה של קיפוח המיעוט, הרי תוכנה האמיתי, מאחורי המסך, נועד בסופו של יום לברר נזקים שהמבקשים טוענים להם, ... אופי זה של התביעה מוציא אותה מגדר תביעה מובהקת בגין עושק המיעוט, בהתמקדותה בטענת פגיעה חומרית של המבקשים עקב התנהגות המשיבות, ובדרישה כספית בצידה. אין עילה טובה שלא לברר נושא זה במסגרת בוררות, משאין מדובר בענין שעל פי טיבו אינו יכול לשמש נושא להסכם בוררות בין הצדדים, כמשמעותו של מושג זה בסעיף 3 לחוק הבוררות".