27. לאחר הדברים הללו, פנה בית משפט קמא לבחון את טענת הנאמן, לפיה על הבנקים הזרים להעביר לקופת הפש"ר את הכספים שהתקבלו בידיהם מכוח פסק הדין שניתן בתובענה. לאחר דיון בטענה זו, החליט בית משפט קמא לדחותה, בקובעו כי בנסיבות העניין מושתק הנאמן ומנוע מלהעלות כל טענה הנוגעת לכספים אלה. להלן יפורטו הטעמים שעמדו ביסוד קביעתו זו של בית משפט קמא.
ראשית, מהתכתובת שהתנהלה בין הנאמן לבין עו"ד בלושטיין, עולה כי הסכמתו של הנאמן להמשך ייצוגה של החייבת הייתה בלתי מסויגת, ו"ככל שהנאמן טוען לפרשנות אחרת, לא כל שכן להטעייתו על-ידי עו"ד בלושטיין, עליו מוטל הנטל לבססה. מכאן, שאת אי זימונו של עו"ד בלושטיין יש לזקוף לחובת הנאמן, דווקא. הדברים מקבלים משנה תוקף לנוכח העובדה שהטענות והעובדות הנטענות בבקשה למתן הוראות אינן נתמכות בתצהיר". שנית, מכלול הראיות מלמד, כי על אף שהנאמן ידע שהבנקים הזרים מנהלים תובענה כספית, הן נגד החייבת והן נגד קלנפורט; וכי לטובת הבטחת ביצוע פסק הדין קיים עיקול על פיקדון המוחזק בחשבון הבנק של קלנפורט בבנק דיסקונט – הוא נמנע מלנקוט בכל הליך בעניינה של קלנפורט, ולמעשה יצר מצג שלפיו אין לו כל טענה כלפי קלנפורט. וכך סיכם בית משפט קמא את עמדתו בנושא זה:
"המצג שיצר הנאמן הביא לכך שניתן פסק דין בתובענה ומכוחו מומש העיקול שהוטל על חשבון הבנק של קלנפורט, כך שחלק מהכספים שנגזלו מהמשיבים מס' 2 ו-3 הושבו לידיהם. בנסיבות אלה, סבורני כי מן הראוי להחיל על הנאמן את דוקטרינת ההשתק, ודומה כי על הדברים לקבל משנה תוקף לנוכח העובדה שמדובר בבעל תפקיד, הנושא בחובה מוגברת של נאמנות, זהירות ותום לב".
בבחינת למעלה מן הצורך, ציין בית משפט קמא, כי אף בהנחה, כי הנאמן אינו מנוע ומושתק מלטעון כל טענה ביחס להסכם הפשרה ולכספים שהתקבלו בידי הבנקים הזרים מכוחו; ואף בהתעלם מהעובדה שבגדרי ההליך מתבקשת הרמת מסך כנגד חברה זרה, ומהטענה שלבנקים הזרים זכות עקיבה בכספים – "הרי שהנאמן לא הצביע על כל בסיס משפטי שמכוחו ניתן לבצע הרמת מסך בדיעבד, באיחור של שנים".
28. על יסוד נימוקים אלה, החליט בית משפט קמא לקבל, באופן חלקי, את הבקשה למתן הוראות, באופן שניתן סעד הצהרתי לפיו "כל נכסי, כספי וזכויות המשיבה מס' 7 והמשיבה מס' 8 הנם של החייבת ושלה בלבד, והם מוקנים במלואם לקופת פשיטת הרגל. זאת, לרבות זכויות התביעה של מי מבין המשיבות מס' 7 ו-8 בהליכים המתנהלים בארץ". לנוכח האמור, הורה בית משפט קמא כי הנאמן ייכנס בנעליה של קלנפורט בת"א 35769-04-11; [פורסם בנבו] וכי הנאמן יפעל לרישומו כבעל מניות ברישומי קלנפורט באיי הבתולה הבריטיים, בהתאם לתקנון החברה.