18. ביום 16.6.2014, ובהתאם לבקשה שהוגשה מטעם הנאמן, הורה בית המשפט המחוזי לעו"ד יעקב קנטור (להלן: עו"ד קנטור) להעביר את שטר המניות לידי הנאמן. זאת, לאחר שהתברר לנאמן כי בשנת 2005, הופקד שטר המניות בנאמנות בידי עו"ד קנטור, לשם הבטחת החזר הלוואה שנטלה קלנפורט מחברת קורנוקופיה, אחת מנושיה של החייבת, שלה נשייה מאושרת בהיקף של כ-2 מיליון ₪ בתיק הפש"ר.
פסק דינו של בית המשפט המחוזי בפר"ק 30725-04-14
19. ביום 21.3.2016, ולאחר ניהול הליך הוכחות, ניתן פסק הדין בבקשה למתן הוראות – מושא שלושה מתוך ארבעת הערעורים שלפנינו (ע"א 3858/16; ע"א 4199/16; וע"א 3773/16), מפי השופטת מ' אגמון-גונן. במסגרת פסק הדין, נדרש בית המשפט המחוזי לשתי שאלות מרכזיות: השאלה האחת, נוגעת "ליחס ולקשר שבין קלנפורט לבין החייבת"; והשאלה השנייה היא, האם על הבנקים הזרים להשיב לקופת הפש"ר את הכספים אשר, כאמור, התקבלו על-ידם מכוח פסק הדין בתובענה?
לאחר בחינת מכלול הראיות והעדויות בנוגע לשאלת היחס והקשר שבין קלנפורט לחייבת, הגיע בית משפט קמא למסקנה חד משמעית, כי "החייבת הינה בעלת השליטה והרוח החיה בקלנפורט". להלן אציג את עיקרי הראיות, אשר הונחו בפני בית משפט קמא, שעל יסודן נקבע כי קלנפורט הינה "קליפה ריקה מתוכן" המצויה בשליטת החייבת.
20. בפתח הדיון, עמד בית משפט קמא על העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת:
"כאמור, קלנפורט הינה חברה זרה אשר התאגדה באיי הבתולה הבריטיים ביום 4.7.00. הון המניות של קלנפורט עומד על סך 50,000$ (ארה"ב) ומניה אחת למוכ"ז. חשבון הבנק של קלנפורט בבנק דיסקונט נפתח, בהתאם למסמכי פתיחת החשבון, ביום 28.11.00, על-ידי מר וסיל טברצ'ה, אזרח רומני שהינו מורשה החתימה היחיד בקלנפורט ונציגה היחיד בארץ. החייבת, שהחזיקה בייפוי כוח מטעם קלנפורט מיום 2.9.03, ערבה לכל חוב של קלנפורט בבנק דיסקונט, ללא הגבלת סכום, ואילו בנה, מר עמית סייג...ערב לחובות קלנפורט עד לסכום של 400,000$ (ארה"ב). את קלנפורט ייצגה בארץ החייבת, וכך גם עשתה במסגרת הליכים משפטים שקלנפורט הייתה צד להם (ת"א 1356/07 המתנהל בבית משפט השלום בנתניה; ת"א 35769-04-11 [פורסם בנבו] המתנהל בבית משפט זה; וכן התובענה שלפניי), והיא אשר ביצעה בפועל פעולות שונות בחשבונה של קלנפורט בבנק דיסקונט, ובכלל זאת העברת כספים מחשבונה של קלנפורט לחשבונות בנק אחרים".
21. בהמשך הזכיר בית משפט קמא את פסק דינה של השופטת ו' אלשייך מיום 30.11.2011, במסגרתו נאמרו, בין היתר, הדברים הבאים: