"יוצא, כי לא בכדי, עוררה החייבת חוסר אמון מובהק; אודה ואתוודה כי החייבת הטיבה להעמיד פנים כאישה אומללה ומפוחדת, המשתוקקת לעורר אמון בבית המשפט, ולא היא; דרך תשובותיה, ושפת הגוף שלה הסגירו אישה מתוחכמת, ערמומית ומיתממת, בעלת זיכרון סלקטיבי על פי צרכיה ומה שנראה לה כמתאים לשרת את האינטרסים שלה.
ניתוח וירידה לעומק תשובותיה, מלמדים על אמת שונה לחלוטין מזו שניסתה לשדר ולאמץ לעצמה. אי מתן מענה לגופו של עניין; ניסיונות נואשים להתחמק ממתן תשובה במישרין לראיות שהוצגו מולה, ולעיתים לפסלן באורח טכני שאין בו ממש... ואשר בסופו של יום, סיבכה את עצמה עוד ועוד בניסיונותיה להתחמק ממה שהוצג לה.
אכן, אינני נדרשת, בשלב זה, לקבוע ממצאים מדויקים בדבר עסקיה של החייבת – והדבר צריך שיעמוד במוקד של חקירה במהלך פשיטת הרגל; אולם בתשתית שהוצגה לי, ישנו די והותר לא רק בכדי לשבור לרסיסים את אמינותה של גב' סופר-סייג, אלא גם לשפוך יותר מקורטוב של אור על טיב העסקים שניהלה, כולל שימוש במה שנראה כשרשור של חברות קש – וזאת אף לאחר צו הכינוס".
בית משפט קמא היה ער לכך שהאמירות שנאמרו בפסק הדין מיום 30.11.2011, הם "אמרות אגב שאין בהן כדי לשמוט את החובה להוכיח את שיהא על הנאמן להוכיח". יחד עם זאת, כך לגישתו של בית משפט קמא, יש בדברים אלה, כדי להשליך על מהימנות גרסת החייבת.
22. לאחר זאת, עמד בית משפט קמא על עדויותיהם של מר וסילי טברצ'ה אשר שימש, לכאורה, כנציג קלנפורט בארץ ומורשה החתימה מטעמה בחשבונה בבנק דיסקונט (להלן: מר טברצ'ה); ושל הגב' קרן אדלר-קצן, אשר הועסקה, בזמנים הרלוונטיים לתובענה, כמנהלת מחלקת סחר חוץ בסיטיבנק (להלן: הגב' אדלר-קצן).
מעדותו של מר טברצ'ה, עולה כי מדובר באדם קשה יום, שחי כיום ברומניה ומתפרנס בדוחק מעבודות זמניות, בתחום הניקיון וההובלות. מר טברצ'ה העיד, כי הוא הגיע ארצה בשנת 1998, לצורך עבודה בתחום הבנייה; כי שהה בארץ כשש שנים; וכי בסמוך לאחר כניסתו לארץ, נלקח ממנו דרכונו על-ידי מעבידו. בנוסף, אישר מר טברצ'ה, כי העתק צילום הדרכון שצורף לבקשה למתן הוראות, הוא העתק הדרכון הישן שלו, זולת התמונה המתנוססת עליו, שאינה שייכת לו. עוד העיד מר טברצ'ה כי בשנת 2005, הוא חזר לרומניה, באמצעות תעודת מסע, אשר הוצאה עבורו על-ידי הרשויות בישראל, מאחר שלא היה לו דרכון. מר טברצ'ה הבהיר כי הוא איננו מכיר את החייבת או את בני משפחתה.